רעח

גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בשישי, ואם מפני ארונו של יוסף ברח אינו שייך טענות כלל. וגם משמע מלשון הים ראה וינוס שלא הי' טענות כלל. וגם לכאו' יפלא ממ"ש ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו למה הי' צריך להטות ידו על הים כמ"ש ויט משה את ידו על הים וגו', וגם בזה גופא צ"ל מ"ש ויט משה גו' ויולך ה' ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה, וגם מהו אומרו אח"כ ויבקעו המים הלא בקיעת המים הי' צ"ל קודם שנעשה הים לחרבה, והת"י מפרש ויבקעו המים ואתבזיעי מיא לתריסר בזיען כל קביל תריסר שבטיא דישראל^ד.

ולהבין כ"ז צ"ל מ"ש אחור וקדם צרתני^ב שקאי על בריאת האדם שנברא אחור לכל מע"ב, ועכ"ז הוא קדם, והיינו שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. והיינו כי ע"פ פשוט הנה בריאת הדומם הוא בשביל הצומח, שהרי צמיחת הצומח א"א כ"א ע"י הדומם והוא הארץ אשר תוציא צמחה ע"י הזריעה שזורעין בה, וגם בלתי זריעה מצמחת דשאים ועשבים כמ"ש תוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי, שנראה לעין כל שימוש בחי' הדומם לצומח כו'. וכן אנו רואים שהצומח הוא בשביל החי, שהרי כל הצמחים הוא בכדי שיאכלו בע"ח הדשאים והעשבים המצמיחים, וכן התבואות הם אכילה לבע"ח, והחי הוא בשביל המדבר שהרי אנו רואים שבהמות טהורות הותרו לאכילה כמ"ש כירק עשב נתתי לכם את כל וכתי' וזבחת מבקרך ומצאנך, בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר, וגם במדבר נא' בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע (בשלח י"ו), ובריאת בהמות טמאות הם למרכב שהם שימוש המדבר. ונמצא כי ע"פ פשוט כל הדברים שנבראו בששת ימי בראשית בחי' דצ"ח הם בשביל האדם^ג, וזהו שמצינו בדרז"ל במד"ר שנברא האדם אחרון לכולם בכדי שימצא הכל במוכן, שאם הי' נברא ביום ב' עד"מ לא הי' מוצא מה לאכול ועל מה לרכוב, ונמצא מה שנברא אחרון ה"ז יתרון המעלה. ולפ"ז פי' הפסוק אחור וקדם, עם שהוא אחור למע"ב מ"מ ה"ה קדם לשון קדימות ושבח כו'. וא"כ צ"ל מה שאמר הים למשה ולא עוד אלא אני גדול ממך שאתה נבראת בששי ואני בשלישי, נמצא שמה שנברא בשלישי ה"ז יתרון כו'.

[יז)] אך הענין הוא דהן אמת שמה שמצא אדם הכל במוכן ה"ז יתרון המעלה, אמנם כ"ז הוא כשמקיים רצון בוראו בקיום דרכי ה' אשר ציונו בקיום התומ"צ,

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org