שיעורא דילי' לפום מאי דמשער בלבי'ז, שבזה ובהתבוננות זו הוא בחי' ביטול כל הנבראי' מלאכי' ונשמות כל חד לפי ערך השגתו בחי' ההארה המחי' ומהוה כל העולמות וממילא מושג בביטולם איך שנתהוו מאין שהוא בחי' הארה בעלמא, וזהו ענין שעורה שהוא שיעור ה'ח, פי' כי כל האותיות דע"מ הם נלקחי' בשרשן מן אות ה'ט שהוא מקור כולם, שזהו ענין בה' בראם כללות כולם, וכל נברא יש לו אות פרטי המחי' אותו אם מהאותיות דע"מ או מחילופיהן ותמורותיהן כנודע ממ"ש בפרד"ס ועה"מ בענין רל"א שערי' המתגלגלי' פנים ואחור וכמ"ש בסש"ב ח"בי. ונמצא כי פי' שעורה שיעור ה' יתפרש לשני פי'יא הא' הוא השיעור מן הה"א שהוא המקור להתהוות הנברא, וזהו שיעור ה', הב' כל א' לפי ערך חלקו אשר יגיע לו מן הה"א לפי ערך זה הוא ההתבוננות שלו בבחי' ביטול העולמות לאלקות המהוה אותם, וזה הי' עבודה ראשונה בצאת בנ"י ממצרי', שבעת היותם במצרי' היו מושקעי' במ"ט שע"ט, ובצאתם ממצרי', הנה ענין יציאתם מתוך ההסגר הוא המיצר דמצרים מיצר מי שבחי' ההתבוננות דבחי' מי היינו מי ברא אלהיב היתה במיצר מאד, ויציאתם מן המיצר הוא שהרגישו בנפשם ענין ההתבוננות איך שמי ברא בחי' אלה כו' שז"ע בחי' יצ"מ לצאת מן המיצר ולהתבונן בבחי' מי ברא אלה הוא בחי' ההתבוננות בבחי' שעורה שיעור ה' הנ"ל כו', ולכן חגה"פ הוא בחדש האביב ואם אין השעורה אביביג מעברין את השנה, והיינו כי זה עבודה ראשונה אשר עבדו את אלקינו ית' שזהו בחי' השיעור שכל א' משער בליבי' לפ"ע עבודתו, וזהו בחי' התבואה דתבואתה תבואת ה' היינו בחי' השעורה שיעור ה' כו'.
ושבועות הוא בחי' תבואת וא"ויד הוא בחי' אילנא דחייא בחי' כי האדם עץ השדה זאת התורה אדם הוא התורה שנק' אדם, רמ"ח פקודין הם רמ"ח