מציאה, חד ולא בחושבן. וזהו ההפרש בין ברכה להודאהח, ברכה ברוך כו' מן העולם כו' היינו מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליאט, ולכן אינה שייך כ"א מח' ראשית הגילוי ולכן תקנו הברכות חכמים עיני העדה, ראי' חכמהי, ובעבודה יש אמונה וברכהיא, אמונה מקיף גנבא אפום מחתרתאיב כו', ולכן הגם שקורא רחמנא יכול לעשות היפך רצונו להיותו בבחי' מקיף, אבל הברכה להמשיך בגילוי וצדיק באמונתו יחי', צדי"ק אמנים, ד' קדושות, יו"ד קדישים, מאה ברכות, אבל בעצמותו אינו שייך כ"א הודאה כו' ולכן מודים אנחנו לך.
אך עדיין צ"ל הלא כתיב בכל יום אברכך, משמע לעצמותו כו', צ"ל מה שבריאת העולם הי' בבי"תיג הלא האל"ף גבוה, וך"ו דור קרא תגר ופי' בזהר לפי שאל"ף הוא ר"ת ארור ובי"ת ברכה, ולכאורה הלא א' אני ראשון ואני אחרון כו' ומפני כי ר"ת ארור לא נבה"ע בו. והענין שכל תומ"צ הם צמצום כל מצותיך צדק ע"ד הנותן צדקה לעני שמצמצם א"ע בכדי ליתן להעני, כן כל המצות מצד אוא"ס אם חטאת כו' אם צדקת כו', ולכן אנכי ולא יהי' מפי הגבורה גבורות וצמצום להיות אנכי מקור מ"ע לא יהי' מקור מל"תיד. וזהו שמצד עצמותו אח עשו ליעקב ושיהי' ואוהב זהו ע"י צמצום, ולכן לא נבה"ע באל"ף כי אז היו הכל שוין, וזהו שגם ארור כנען יכול לקבל מאל"ף, ולכן נבה"ע בבי"ת סימן ברכה. אך איך הי' מ"ת ע"י אל"ף, זהו מפני שכאשר כבר נברא בבי"ת אז גם מהאל"ף אין יכולים לקבל, כי ע"י צמצום דחכמה נמשך רק לנש"י, ולכן נמשך ך"ו דור נגד ש' הוי' משם אורידך כו'.
ובכ"ז יובן מה שלמדו מאה ברכות מפסוק ועתה כו' מה ה' אלקיך שואל אל תקרי מ"ה אלא מאה, כי ההפרש בין מה למאה הוא באות אל"ף, אמנם ע"י ביטול מ"ה דחכמה ממשיכים האל"ף, ואעפ"כ לא יומשך כ"א למקום הראוי כו'. וזהו ג"כ בכל יום אברכך, כי סתם ברכה בחכמה ברוך יסו"א איהו ברוך ואיהי