[אם בחוקותי]
שלב
שהשכיל בשכלו או מה שמחשב במחשבתו או מה שאהוב בלבו, וע"י אמצעי' הדבור יוכל לגלות לזולתו מה שהוא צפון ונעלם מעין כל חי, משא"כ ע"י המחשבה, שהרי כשיחשוב כל היום וכל הלילה לא יבין זולתו כלל מה הוא מחשב, כי רק הדבור מגלה לזולתו כנ"ל ולא המחשבה, רק שפעולת המח' לגבי עצמוכב הוא כמו הדיבור לגבי זולתו. ועד"מ כשמשכיל איזה השכלה חדשה שמתחלה נעשה אצלו בחי' בריקת וסקירת השכל, שבחי' ברק המבריק הנמשך מבחי' משכיל לבחי' השכל הנה להיותו דק עדיין הוא נעלם גם מאתו, כי אינו רק שנפתח מקורו להמציא איזה ענין חדש אבל עדיין לא בא בבחי' השגה והבנהכג כלל, ואח"כ כשבא בבחי' השגה והבנה להבין עומק הענין וההשכלה על בוריו הנה זה ע"י לבוש המח' שמתלבש השכל בבחי' לבוש המח' עד שמשיגו בהבנת הדברים כל דבר על אופנו. ונמצא כי ע"י אמצעית המח' בא ההשכלה לידי השגה והבנה להאדם עצמו שהשכיל השכלה זו ובלעדה לא יוכל גם הממציא ההשכלה להבין את ההשכלה, והרי המח' הוא כמו ממוצע בין כח המבריק ההשכלה לבחי' ההשגה והבנה שנמשך מבחי' הבינה, הגם שבאמת אינה ממוצע כ"א לבוש, אך ע"י אמצעית לבוש זה בא ההשכלה לידי השגה והבנה להאדם שהשכילה, ונמצא כי פעולת המחשבה לגבי עצמו הוא כמו הדיבור לגבי זולתו כו'. אמנם הנה ממחשבת האדם לא יתהוה כלום, שהרי אם יחשוב כל היום בענין התהוות איזה דבר לא יתהוה מזה כלום, כ"א מדבור האדם כמו דבר מלך שלטון יוכל להתהוות איזה דבר, וג"ז רק יש מיש ולא יש מאין, וכמארז"ל שאם מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א'. אבל הוא ית' הממציא כל הנמצאים כתיב בי' כי לא מחשבותי מחשבותיכםכד שממחשבת האדם לא יתהוה כלום, אבל אצלו ית' תיכף ומיד כשעלה ברצונו הפשוט להטיב לברואיו הנה ממח' זו נתהווה כל התהוות הנבראי' וכמ"ש בזהר שבמח' א' נבראו כל הנבראי' והיינו בחי' מח' הקדומה דא"ק וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט כו', וז"ע מארז"ל בראשית נמי מאמר הוא היינו בחי' מאמר הכלליכה שכולל כל עשרה מאמרות, והיינו שבחי' מחשבה זו מגלה העלם העצמי לבוא בבחי' גילוי, וכ"ז בעצמותו עדיין, וכמשנת"ל שפעולת המח' אצל האדם לגבי עצמו כמו פעולת הדבור לגבי זולתו, ועד"ז יובן בבחי' אוא"ס ב"ה שמה שעלה ברצונו הפשוט הנה ע"י בחי' מחשבה זו נתהוה הכל מאתו ית'. אמנם הנה כ"ז הוא לגבי עצמותו עדיין, וכמו העלם המחשבה שמגלה העלם העצמי לגבי עצמו. וזהו בחי' א"ק היינו בחי' מח' הקדומה, ונק' אדם להיותה מקור לבחי' אדם, והיינו מה שעלה ברצונו להטיב לברואיו, ואם אין נבראים למי ייטיב, ולהיותה מקור לבחי' אדם לכן נק' אדם, וגם קדמון להיותה לבוש לבחי' א"ס הקדמון וכמו שהוא ית' קדמון לכל הקדומים כמו"כ לבושו ית' קדמון וכהדין קמצא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"א ח"א
- מזהה
- rh-5jy1781s
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.