אגרת ג'תתקצט

ב"ה, אדר"ח טבת, תשט"ז

ברוקלין.

הרה"ג וו"ח אי"א רב פעלים כו'

מו"ה כתריאל פישל שי'

שלום וברכה!

...בהזדמנות זו ארשה לי לבוא באיזה מילין בנקודה אישית, והיא:

ידועה ההתחייבות של כל אחד לגבי מצוה, שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים בערך החיוב דשאר המצות, אף שכולן מרועה אחד ניתנו, ועד"ז הוא גם בענין דיגדיל תורה ויאדיר ובאורח חיים ומנהגי ישראל, שגם הם תורה הם.

והנה, קראתי מהנכתב ע"י מ"כ בענינים שונים ובבעיות שונות, וחפשתי ביניהם אחוז הבעיות אשר נושאם היא תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', וקטן הוא ביותר וביותר, עכ"פ בין נדפסי כת"ר שראיתי.

ומתאים לההקדמה הנ"ל. הנה פלא הדבר בעיני, כיון שמעטים המתעסקים בהנוגע לחסידות ולהשייך לה המתאימים לזה, ובפרט בהשוואת מספרם למספר אלו הדנים ומתפלפלים בשאר הבעיות. ולמה יחליף האדם התפקיד אשר בלי ספק שלו הוא כיון שמעטים או אינם כלל האחרים שימלאוהו, ויתן רוב זמנו ומרצו המכריע, לענין שרבים המתעסקים בו אפילו את"ל שמצוה ברורה היא.

וכבר המליצו על זה בהתועדות הכתוב שמוני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, שגם הראשונים כרמים הם והתורה מעידה על זה, ובכל זה מתאוננים מקרב ולב עמוק, כי ישנו כרמי שלי אשר אותו לא נטרתי (אם אפילו שמוני והתנאים מכריחים - למה זה נפל בגורלה להיות נוטרה דוקא כרמים סתם).

והאריכות לדווכתי' בטח אך למותר, ורק להעיר אשר רואים במוחש שבעניני חסידות ומנהגי' שבדורות מלפנים זקוקים היו להשתדלות עצומה ולמלחמה נגד מנגדים וכו', הרי דוקא בדורנו דור יתום זה - לא רק שכמעט אין מנגדים, אלא שעוד נתרבו, הן בכמות והן באיכות, המחפשים תורת החסידות ומתחננים בקלא דאשתמע או דלא אשתמע להראותם האור כי טוב.

בברכה, מתאים לפתגם הידוע, שינצל את כל זה שחננו בורא עולם למילוי התפקיד הנפשי והפנימי הפצת המעיינות (עד שיגיעו אפילו) חוצה, אשר, כטבע נפש האדם, אז ורק אז ימצא סיפוקו הנפשי במילואו.

בכבוד ובברכה.

במה שהעיר ביד הל' ברכות פי"א ה"ח: עשה מעקה במרך כו' שסותר ד"ע שם ה"ד: דברים שהם משום סכנה אין מברכים עליהם - והרי החיוב מעקה הוא כמש"נ ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים גו'.

ולדעתי פשוט אשר להרמב"ם ולא תשים דמים גו' אינו נתינת טעם על חיוב עשית מעקה, אלא ציווי בפ"ע, כי הרי טעמי המצות לא מנאם בחשבון תרי"ג, וכמש"כ בשרש החמישי בסהמ"צ, אבל ולא תשים דמים הכניסו במנין מל"ת. והכריחו להרמב"ם לומר כנ"ל - הספרי (דברים כב, ח): ועשית מעקה כו' מ"ע לא תשים כו' מל"ת. ואם במקום עשית מעקה עשה כבש לגג וכיו"ב - קיים מל"ת וביטל מ"ע. ולהעיר מיומא ע"ב, א. נ"כ סהמ"צ שם.

מו"ה כתריאל פישל: טכורש, תל-אביב.

במה שהעיר: ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 385. ח"ט ע' 138 הערה 28.