אגרת ו'תקכו

ב"ה, כ"ה תשרי, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מא' חוהמ"ס, ומובן שמה שכותב שמתירא לקבל עליו להיות חסיד חבד"י, מפני שהיא מטלת עול כבוד של לימוד חסידות וכו',

כמה תשובות בדבר, והעיקריות שבהן,

א) אין זה הטלת עול חדש, לאחרי שכאו"א בכל יום מקבל עליו פעמים עומ"ש ועול מצות באמירת קריאת שמע, וכדבר משנה (ברכות פרק ב' משנה ב') והרי לימוד זה, חלק הוא מעול המצות, ולאחרי שמקבלים העול בכלל, הרי הכלל מורכב מפרטים.

ב) עול האמור אינו כבד, כיון שלימוד תורת החסידות, כמו לימוד כל חלקי התורה, הרי הוא בהליכה מן הקל אל הכבד,

ג) ובהמשך הליכה זו, כשמכירים יותר תוכן תורה זו, העמקות שבה וביחד עם זה הבהירות, מתרבה החשק ללמדה, והתענוג בהשגת הענינים ששני אלו מהפכים ענין עול לענין של רצון וחשק,

וידוע הסיפור ע"ד רבנו הזקן בעל התניא, שבתחלת פרסומו את תורתו, תורת חב"ד במדינת רייסין וליטא, עבר דרך שקלאוו, מבצר המנגדים אז לתורה זו ועניני', ועלה על הבימה בבית הכנסת הגדול שם, ובקול נגון כדרכו בקדש, הקריא הכתוב: טעמו וראו כי טוב ה', פארזוכט און זעהט ווי ה' (יתברך) איז גוט, ובהיות דבריו יוצאין מן הלב חוצב להבות אש, נכנסו ללב השומעים, וכמסופר מחסיד לחסיד דור אחר דור עד לדורינו זה, "זיינען עם נאכגעלאפען צענדליגער יונגע לייט", שעסקו אחרי כן בלימוד תורת החסידות, ובמשך הזמן נעשו לעמודי עדת החסידים.

החשש הנוסף שלו, שע"י לימוד החסידות לא יוכל להתרכז כ"כ בחקירותיו,

הנה בידו להקדיש ללימוד זה [ובתקופה הראשונה, זה יספיק] עכ"פ זמנו הפנוי מחקירות אלו.

ומה שכופל הנני זה כמה פעמים, ע"ד לימוד זה ונחיצותו, מפני שמצווה כאו"א מאתנו על הנהגה האמורה, כיון שאמרו חז"ל בכגון דא עד מאה פעמים.

ויהי רצון אשר מתאים לנקודת מכתבי הכללי לראש השנה דהשתא יראה את המניעות להאמור כמו שהן, זאת אומרת, קטנות ביותר, ואשר החלטה בתוקף הדעת בכיוון הנ"ל בכחה לבטלן כליל.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור.

נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 247.

וידוע הסיפור: ראה גם לקו"ש חי"א ע' 330.

מכתבי הכללי: דלעיל חי"ז ו'תצט.