אגרת ו'תשעב

ב"ה, ט"ז אד"ש, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מערב פורים, ומצורף אליו מכתב אחת האמהות מהתלמידים אשר בכתתו, ותוכנו, שחוששת להדתיות של בנה שי' אשר לפי הבנתה הוא יותר מדי ומשפיע על בריאותו שלא כרצוי.

ומובן שבחלק הכתוב במכתבה, כוונתי למה שמזכירה שאיננו משתתף במשחק חבריו וכן מקמץ בטיולים וכו', צודקת היא, שהרי הגוף צריך להיות בריא ושלם, בכדי שיוכל לעבוד את ה' כדבעי (ראה רמב"ם הלכות דיעות סוף פרק ג' ורפ"ד) ובפרט ע"פ פתגם הרב המגיד ממעזריטש, נקב קטן בגוף עושה נקב גדול בנשמה, ורואים בהנוער דארצוה"ב, שכשמשנים ממה שהורגלו במה שנוגע להגוף הרי זה משפיע על מצב העצבים שלהם וכו', ובפרט שלפ"ד, באם תראה האם שמהישיבה השפיעו על בנה שיעשה יותר שמח וישתתף עם בני גילו בענינים של נופש, כמובן בהתאם לסדרי התורה וכיו"ב, ותראה שהשפעה באה מאלו המורים הלומדים תוה"ק עם בנה, לא רק שתסכים על הדתיות שלו, כסגנונה, אלא שעוד תוסיף מצדה.

בודאי למותר לפרט המובא בכ"מ בתוה"ק חילוק דטופח, וטופח ע"מ להטפיח, וכיון שתפקיד כל מורה בישראל (אפילו זה שבחיצונית אינו מלמדם לימודי קדש, ועאכו"כ של זה המלמד תורתנו תורת חיים) להטפיח את תלמידיו, מובן שהוא צ"ל טופח ע"מ להטפיח באותן הענינים שצריך להחדיר בהתלמידים, שכולל שני הענינים העיקרים, יראתו וחכמתו (חכמה אמיתית חכמתו ורצונו של הקב"ה שנתגלתה בתורתנו) ובסדר דיראתו קודמת לחכמתו, והנמשל מובן, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בטח יודע משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, ועכ"פ ישמור עליהם מכאן ולהבא.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

פתגם: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ד'תתקסב, ובהנסמן בהערות שם.