שההקרבה הוא במעשה בפועל ממש מ"מ עיקר ההקרבה תלוי במחשבה ולכן נפסל במחשבה לאכול חוץ לזמנולא כו'. והנה עכשיו תפלה במקום קרבןלב עיקרה ג"כ במחשבה שהוא בחי' מס"נ באחדלג ואהוי"ר שזהו מצות התלוי' במחשבה, ולכן אפי' לדעת הפוסקים בשאר מצות דלא בעי כוונהלד מ"מ בק"ש בפסוק ראשון הכל מודים דבעי כוונהלה בלב דוקא, ואע"פ שמוכרח להיות ג"כ קריאה בפהלו מ"מ העיקר הוא כוונת הלב, ונמצא שהעבודה וכןלז התפלהלח במקום קרבן היא כנגד לבוש המחשבה וע"י לבוש המחשבה הוא ממשיך תוס' גילוי אור מדבר ה' המחי' ומהוה בעולם הבריאה ולהיות קיום בבחי' נצחי' כענין לעולם ה' דברך נצב בשמיםלט כו' כנ"ל, ולבוש השני הוא בחי' התורה שהוא כנגד לבוש הדיבור ועיקר מצות לימוד התורה הוא בדיבורמ כמאמר ודברת בםמא וכן וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמורמב ועי"ז ממשיך אור דבר ה' להחיות עולם היצירה כו', ולבוש הג' הוא לבוש המעשה שזהו ענין הצדקה וגמ"ח וכללות המצות שבמעשה בפו"מ נק' בשם צדקה וגמ"ח ועי"ז ממשיך אור דבר ה' בעולם העשי' כו'.
והנה לא ראי זה כראי זה שיש יתרון ומעלה בת"ת ובמצות מעשיותמג מבתפלה במה שהאור מאיר ע"י בריבוי ובהתפשטות יותר עד שמאיר למקום רחוק יותר כמו בעלמא דאתגלי' שהוא בחי' יצי' ועשי' כמו המשל דאבוקה שמאיר יותר מאור הנר מצד ריבוי העצים שנאחז בהם האור יותר אבל מ"מ יש יתרון ומעלה באור הנר אשר האור שלו צלול ביותר, וכן אנו מוצאים ב' אופנים אלו בכה"חמד הא' אשר בריבוי הכלים הוא ריבוי האור יותר והב' הוא אשר ריבוי האור במיעוט הכלי דוקא כמו אור השכל שנתפס בכלי המוח דייקא שהוא כלי קטנה והרגל שהוא כלימה יותר גדולה והחיות שבו במיעוט יותר. והענין הוא ששניהם אמת כי ריבוי והתפשטות האור הוא תלוי בריבוי הכלים דייקא כמו משל האבוקה הנ"ל שכל מה שמתרבה בעצםמו האבוקה יותר גדולה ומאירה למרחוק יותר אבל זיכוך וצלילת