והנה ע"ז נא' והי' בשמעו את דברי האלה דהיינו כל הצ"ח קללותקמא הכתובים לעיל, והתברךקמ שהוא מקור כל הברכות שהו"ע כתר דקליפה לאמר שלום יהי' לי מפני שאינו מאמין בעונש, וזהו רק בדבור אומר כן כדרך כל המפקירים א"ע שמתפאר בלשונו לאמר שלום כו', אבל בלבבו עושה הסכם גם על הצד השני, ולכן נא' ע"ז לא יאבה הוי' סלוח לוקמב דהיינו שהכתוב מפליג עד היכן הפגם שלו שפוגם ברצה"פ שבנפשו וממילא לא יעורר למעלה בחי' רעדכ"ר שמשם יומשך סליחת עוונות ביוה"כ עכ"יקמג אפי' לפגם ל"ת שהוא המוחין אבל מ"מ מאחר שע"י גורל שהוא מס"נ ובעבודה הוא קבעומ"ש מעורר בנפשו בחי' רצה"פ וכן למעלה מעורר את בחי' רצה"פ שהוא לפני הוי' שהוא התלבשות א"ס בע"ס ולכן משם תטהרו. אבל זה שפורק עומ"ש בהפקירות הלא פוגם הוא גם את רצה"פ שבנפשו וא"כ לא יהי' רצון למעלה לסליחת עוונות כנ"ל. וזהו לא יאבה ה' סלוח לו, ומ"מ לא כתיב לא יסלח לו ה' כי באמת אין לך דבר שעומד בפני התשו'קמד ואפי' הפר"ע הנ"ל רק שצריך לעורר תשו' עמוקה יותר דהיינו בחי' עתיקא דעתיקין שלמעלה מבחי' רעדכ"ר כמו ע"י תשובת ראב"ד שא' שמים וארץ בקשו עלי רחמיםקמה, דהפי' שהלך בין שני הרים גדולים להיות ממארי דחושבנאקמו ולפשפש כחות נפשו אולי נשארו אצלו כחות בלתי פגומים שלא השתמש בהם באיזה עבירה וממילא לא פגם למעלה באיזה ספי' עליונה, וידוע בשם הבעש"ט ז"ל שכשאני תופס בקצה מן האחדותקמז הריני תופס בכולו, א"כ יוכל מעתה לעורר בנפשו אותו הכח שלא פגם עדיין ויתדבק לאותה הספי' למעלה וממילא יתוקן הכל כנ"ל.
וזהו שמים וארץ שהם נו"ה, חמה ולבנה ת"ת ומל'קמח שלכולם אמר בקשו עלי רחמים דהיינו כמו שמפרש בח"אקמט שאמר לעצמו והשיב לעצמו דהיינו שבדק ופשפש בעצמו בכל העשר כחות שלו שהם כדוגמת ע"ס עליונות אולי נשאר אצלו איזה כח שלא פגם עדיין, והשיב לעצמו מקראות המורים על פגם הספי' המכוונים כנגד כחות נפשו שנשתלשלו משם כמו כי שמים כעשן נמלחו כו', שמפרש בת"ז שקאי על זו"נ דקליפה, דהיינו שנתן תוס' יניקה לשמים וארץ של ההיפוך, עד שאמר א"כ אין הדבר תלוי אלא בי, דהיינו שלאחר שמצא שכל ציור קומת נפשו מכף רגלו ועד כו' אין בו מתוםקנ, אמר א"כ לא נשתייר בו אלא נקודת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור