עם הנבראים בפ"מ כו', והנה ידוע דעצמות אא"ס לאו מכל אינון מדות כלללו לכן כאשר צריך להתלבש במדות הוא ע"י אמצעית המוחין וידוע שכל ממוצע צ"ל להיותלח כלול משני הבחי'לז המתחברים על ידו ולכן המוחין מצד הפנימי' שלהם מתלבש בהם בחי' א"ס כו' ומצד החיצוני' שלהם כוללים בתוכם ח' חדרים שהם שרש בחי' הוי' אדני כו' וד"ל], והנה ידוע דעצם המוחין הם שניםלט שהם בחי' חו"ב ומוח הג' שהוא בחי' הדעת הנחלק לחו"ג עיקר פעולתו לחבר המוחין שבמוח אל הלב כו' ונמצא שבלב מתקבץ כל הד' בחי' כי עצמותו הוא בחי' מדות וכל המדות נכללים בשני מדות הראשונים שהם חו"ג שהם עיקריים וכל המדות הם ענפים כמ"ש בלק"א ח"א פ"ג אך גם המוחין נמשכים בו בדרך התלבשות בפנימיותו נמצא שיש בו ד' בחי' כ"א כלול מח' ולכן נק' בשם ל"ב ע"ש קיבוץ הל"ב בחי'מ שמתקבצים כולם בו, ולכן הי' מדות המצנפת ט"ז אמה להיותה רק לבוש ומקיף אל עצם המוחין שהם חו"ב שיש בהם רק ששה עשר בחי' משא"כ מדת האבנט הי' ל"ב מצד שחגירתו הי' כנגד הלבמא שזהו שליש העליון שבגוף מקום חיבור המוחין עם המדות ושם מתקבצין כל הל"ב בחי' יחד כנ"ל וד"ל, וא"כ זה יורה על פעולת האבנט שהוא ג"כ לחבר ולייחד המוחין עם המדות מלבד פעולתו לייחד המקיף בפנימי כו' וד"ל [ויובן ע"פ הקדמה הידועה בענין שרש הדעת שהוא למעלה מבחי' חו"ב רק שרשו בבחי' הכתרמב וכן עד"ז האבנט למטה בכה"ג הוא בבחי' הדעת לייחד המוחין במדות ושרשו במקיף דיחידה לכן פועל לחבר המקיף בפנימי כנ"ל].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור