אגרת ו'תתעג

ב"ה, כ"א אייר, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום הרביעי עם המצורף אליו, בו כותב ע"ד מנהגו הטוב זה משך ל"ז שנה, להפריש מעשר לצדקה, ואשר כיון שבעתיד תתצמצם הכנסה שלו, ואי אפשר יהי' לו להפריש המעשר לצדקה שואל עצה איך להתנהג ובאם צריך התרה או לא וכו'.

ולפלא גדול למה לו להכנס בכל הפלפולא, בה בשעה שהמוצא הכי טוב והעצה היעוצה להמשיך במנהגו הטוב, ולתבוע מבורא עולם ומנהיגו שיתן לו היכולת לעשות האמור מתוך הרחבת הדעת בבריאות הנכונה ובשמחה ובטוב לבב. וע"ד הפסק דין בהקו דסור מרע, דאמרו רז"ל, כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא עד"ז הוא גם בהנוגע לועשה טוב, דאזלינן בתר רובא מן התורה, וכדמוכח מסיום הכתוב שם וסיום הסוגיא שם (יומא סוף פרק ג').

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובסגנון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, צו א געזונטען זומער.

בגוף ההלכה - במש"כ שאין רצונו בהיתר-נדר כיון שאין רוצה ח"ו בחרטה על הנהגתו בעבר - לא הבנתי, שהרי אין החרטה על המעשה עצמה, כ"א על ענין הנדר שבזה. ולהעיר ג"כ מנוסח התרת נדרים שקבע אדה"ז בסידורו. ומשם מובן ג"כ שבלי היתר א"א, דפשיטא דלא גרע ממנהג טוב ג"פ.

במש"כ האם מפרישין מעשר במכירת בית וכיו"ב - לא ביאר שאלתו והספק, כי באם קנו הבית ממעות מעושרים - מובן שאין מחויב להפריש אלא מהריוח ולא מכל הסכום שיקבל.

Kehot Publication Society · commercial