למי שאינו ראוי והגון, ולכן יוכל לקרב ולעשות שלום גם עם השונא שע"פ שכלו לא הי' מתקרב עמו בשום אופן, וזה נק' עת רצון, כי בשעה שהמלך מלובש באיזה רצון פרטי אז אין השעה מוכשרת לבקש ממנו שום דבר, כי זהו בלבול ונגד לרצונו, ורק עת רצון נק' בשעה שהוא פנוי מכל הרצונות הפרטים (בל"א ערצג איז און גוטין ווילין), ואז הוא עלול להשפעת כל טוב לכל מי שידרוש ממנו, וכמארז"ל חזי' דהוה קא בדח טובא ואי הוו שאלי מיני' כל חללי דעלמאצד כו', שהוא נק' בלשון הקבלה רעדכ"רצה שהוא רצון של כל הרצונות, והיינו עדיין קודם שנגבל לפרטי רצונות, דאלו אחר שנגבל כשישאל ממנו שום שכל אז יהי' מוגבל רצונו להשפעה זאת, ויהי' גם שכל אחר מותרצו ומבלבל לזה, כמ"ש כי קאי רבי בהא מסכתצז לא תשיילי' במס' אחריתא, רק מחמת שמאיר אצלו רצה"פ הנה אח"כ כשיסיים שכל זה מלגלות ישוב לפשיטות אורו ויוכל שוב להמשיך לשכליות אחרים או לשארי השפעות כנ"ל.
ה) והנה כמו שאנו רואים בנפש האדם כ"ה למעלה כי כ"ז שהנהגת העולמות הוא ע"פ רצה"ע המלובש בחכמה שבתורה, אז שייך שכר לעושי רצונו ועונש כו', וכמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה כו', וכן בעושי רצונו גופא יש חילוק בין שמירת ל"ת ובין קיום מ"ע כנ"ל ובמ"ע גופא יש חילוקי מדריגות, וכן יש חילוק בהשכר לפ"ע היגיעה כמארז"לצח לפום צערא אגראצט, אבל כשמאיר מלמעלה בחי' רצה"פ שהוא בחי' רעדכ"ר משם יוכל להיות נמשך סליחת עוונות כמ"ש ונשא אהרןק וכנ"ל במשל האדם, ולכן כתיב אם חטאת מה תפעל בוקא כו' ואם צדקתקב כו'קג, אבל איך ממשיכים בחי' רעדכ"ר שיומשך ויתגלה בעולמות מאחר שרצונו העצמי הי' שיהי' הנהגת העולמות ע"פ הרצון הפרטי המלובש בח"ע דתו' וע"פ מדותיו ית', כמאמר אנת הוא דאפיקת כו' לאחזאה ולאנהגא בהון דוקא עלמין, ובחי' רעדכ"ר הוא דבוק ונעלם בעצמות אא"ס ואינו מאיר בגילוי בעולמות, דאל"כ לא הי' שכר ועונש מאחר שמעשה התחתונים אין תופסים מקום שם (דבשלמא באדם התחתון הגם שגם בו אין מאיר בתמידות כחות הפשוטים כמו תענוג הפשוט ורצון הפשוט מצד שהם דבוקים ונעלמים בעצמי' הנפש, דאל"כ לא הי' מרגיש לעולם שום צער מדבר הפרטי שמנגד לרצון הפרטי כי הי' התענוג מעצמו' נפשו מכריע כי די שהוא חי, אך מ"מ יש ענינים וסיבות שמעוררים את עצם הנפש לבאקד לידי גילוי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור