אגרת ט'רלז

שלום וברכה!

[שלהי מ"ח תשכ"ז]

לשאלותיו במכ' הנ"ל ואין הזמ"ג כלל להאריך:

1) נדבר כ"פ שהדוגמא הכי פשוטה בהבנת "ידיעה ובחירה" - אדם יודע עתידות אינו בסתירה כלל (יותר נכון - אי"ז שייך כלל) להבחירה (החפשית) של הידוע. בסנגון אחר: סתירה לבחירה - הכרח, ולא - ידיעה.

2) מזה מובן שאין זה כלל ענין ההשגחה (או הידיעה) שבשעת מעשה.

3) איך שכל פרט ואפי' שבדומם - נוגע לכוונה הכללית - יש להסביר גם ע"פ המובן בפשטות - שאיזה שינוי שיהי' באיזה מקום שיהי' - תוצאותיו ניכרות בכל העולם כולו - כיון שכולו מציאות מאוחדת היא.

4) לשיטת המו"נ וכל חוקרי ישראל דאין השגח"פ כ"א באדם כו' - יש לתרץ דל"ק הנ"ל דכל המאורעות שבדצ"ח משפיעים גם על האדם ובכ"ז אין הפרטים מושגחים - כי על האדם משפיע הסה"כ של כמה מאורעות, ולדידהו אין נפק"מ למע' מאיזה חלקים ואיך יתקבץ הסה"כ. וק"ל. דוגמא מוחשית: יסודי חשבונות חברות הביטוח. וק"ל.

נדפסה ב"נלכה באורחותיו" ע' 202, בצירוף צילום כתי"ק, על גליון מכתבו של מו"ה יעקב עמנואל שי' שוחאט מיום י"א חשון תשכ"ז. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'סה, ובהנסמן בהערות שם.

ידיעה ובחירה: ראה גם לעיל חי"ח אגרת ו'תשמא. חכ"ג אגרת ח'תשח*, ובהנסמן בהערות שם.

שכל פרט .. נוגע לכוונה הכללית: המבואר בד"ה על כן יאמרו תרצ"ו (סה"מ תרצ"ו ע' 120): דתנועה פרטית דנברא פרטי הרי יש לו יחס כללי לכללות כונת הבריאה.

לשיטת המו"נ וכל חוקרי ישראל: ראה לעיל ח"א אגרת צד. וש"נ.

אף שאינם מדברים כו': וכדיוק הל' אכל בי עשרה. וראה תניא ספי"א. ולהעיר מירוש' עירובין ספ"א (ובקה"ע שם). ואף דבנדרים (ה, א) אמרינן והוא דתנו כו' (שצ"ל ראוין לדבר ד"ת) - שאני התם דבעינן חשיבות (דב"ד) נוסף על הענין דשכינתא שריא, ולרמב"ם (הל' ת"ת פ"ז הי"ב "אפילו שלשה") זהו העיקר.

כביאור כו': ס' המאמרים תש"ט ע' 75.

------------------------