לח

ב) ולהבין זה, גם להבין ביאור ענין ההודאה מה הוא איך יתכן בחי' הודאה וכי מחלוקת יש בינינו ובין אבינו שבשמים ח"ו עד שנצטרך להודות אליו כי בשלמא באדם לחבירו שייך לומר הודאה כמו מודים חכמים לר"מ, שיש מחלוקת ביניהם כו'. אך כי באמת יש פלוגת', כי הנה אנחנו שוכני מטה אומרי' שהבריאה יש מאין, פי' שהעולם נדמה בערכינו ליש ודבר ששמים וארץ ושמי השמים הם הנראים לעינינו ליש כו', ומה שלמעלה מהם נק' אין שאינו מושג אלינו, וכל שלמעלה יותר הוא בחי' אין יותר כי הוא יותר רחוק מערך ההשגה בבחי' יש שלנו.

אבל לפניו ית' הוא בהיפוך, כי הרי באמת הוא ית' הוא היש אמיתי שלמטה הוא בחי' אין כי כלא חשיבא ממש כאין ואפס, ובפרטות כל בחי' שלמטה יותר היא בחי' אין לגבי שלמעלה הימנה וכידוע ולכן כל שהוא למטה מטה יותר הוא יותר בחי' אין כו', וע"ז אנו אומרים מודים אנחנו לך שאנחנו מודים שהאמת אינו כפי הנדמה לנו לפי ראות עיני בשר שלנו אלא שהאמת כמו שהוא לפניו ית' שהוא ית' הוא היש וכולא קמי' כלא חשיבא כאין ממש. ואף שבהשגתינו הוא בהיפוך כנ"ל אך כל ישראל מאמינים, ולכן כאו"א מישראל אפי' פח"ע יש להם בחי' הודאה, כי ההודאה היא הגם שבעצמו אינו אצל וסמוך למה שמודה דהיינו הגם שאין הדבר מתיישב היטיב במוחו ולבו כי אילו הי' כן לא הי' שייך בחי' הודאה שהרי אין כאן דיעה אחרת כלל שיתכן ענין הודאה אלא אע"פ שבאמת מצד עצמו אינו אצל וסמוך למה שמודה ואדרבה נדמה לו בהיפוך רק שאעפ"כ מאמין הוא שהאמת אינו כמו שנדמה לו רק כמו שהוא קמי' ית', לכן הוא מודה מודים אנחנו כלומר אעפ"י שאינו יכול להשיג אמיתת הדבר מאמין אני ומודה אני כו'. (וזהו איהי בהוד בחי' מלכות אמונה מזה בא הודי' שיכול להודות ולא יותר).

ובחי' אמונה ישנה בכאו"א מישראל כי אפי' גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריי', הרי שמאמין ביכולת רבש"ע אף שעושה נגד רצונו כו'. כי בעצמו' אינו נקלט כלל ונתאמת כלל להיות כאילו רואה בעין השכל או משיג בהשג' אמית' אלקותו ית' איך שהוא עיקרא ושרשא דכ"ע שאז הי' פחד ה' לנגד עיניו שלא למרות עיני כבודו ח"ו, רק שהוא מאמין בלבד. והאמונה היא בחי' עטרה ממעל, דהיינו כנ"ל שאין הדבר האמון מושג בפנימיותו כו', ואעפ"כ יכול להיות מזה בחי' הודאה שהיא ג"כ כך שמודה הגם שאינו משיג בפנימיותו כו', ולכן כאו"א מישראל יכול להודות לה', וזהו כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני כו', אבל אח"כ ברוך אתה הוי', פי' ברכה הוא ענין המשכה, והיינו בחי' התגלות אותו דבר הנמשך שנמשך מההעלם לגילוי, וכמו ענין ישמעאל בני ברכני וכן ברוך ה' מן העולם ועד העולם שנמשך מעלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי', דהיינו להיות בבחי' גילוי

בשולי הגיליון כתוב:

מ"ש לעיל בד"ה ציון במשפט תפדה סעיף ב' אך כי באמת יש פלוגתא י"ל ע"ד מאי מחיצה פלוגתא. והמחיצה כמ"ש אני מחצתי. וע"ד יהי רקיע ויהי מבדיל כו' מזה נמשך שלמטה היש.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org