(ביאור) ציון במשפט תפדה
מח
יסוד דילה כו' ולכן היא בחינת ציון וחותם שנחקקים בה כל האורות עליונים כו' וזהו ענין בצלמנו כדמותנו כו' ע"ש.
וזהו ענין כד קבילת דכר בזהר בא דל"ח ב' דהיינו שזרח בה אור האהבה רבה העליונה ועמ"ש בפ' עקב בפי' ועל בריתך שחתמת בבשרינו כו' ע"ש ולכן ציון היא רחמי כי עי"ז נמתקו הגבורות דנוק' כמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ב סע"ב גבי וילדה זכר לית לה בפומא כו' ובפי' הרמ"ז שם. ובזהר בשלח דנ"ה ע"ב ע"פ בשוב ה' ציון משמע דציון הוא יסוד ז"א, וע' בזהר במדבר דקי"ח א' ע"פ מציון מכלל יופי ובמק"מ שם, והרמ"ז בפי' הזהר בשלח שם פי' שהוא מצויין כו' וזהו כנ"ל שנחקקים בה כו', ועמ"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין בחי' המשכה זו שהיא מעצמיות ח"ע שלמעלה מבחי' הארה שע"י הדבור כו' וגם שהיסוד נמשך ע"י הכתר כמ"ש בפע"ח בכוונת וקונה הכל וכמ"ש במ"א בפ' עקב שם.
ועד"ז יתפרש מ"ש בזהר שלח דקע"א לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה, שהוא מה שמקבלת מבחי' כתר ולכן נק' בת מלך פנימה ועיין בזהר ויחי דרל"ז א'. וגם כתר דמל' שרשו ממל' שבכתר כו' וכתר דמל' היינו בחי' בכל מאדך כמ"ש בביאור דמקושש, ועמ"ש בד"ה לא תהיה משכלה גבי ותתפלל חנה על כו'.
ב ועוד יש לבאר ענין פי' שהוא מצויין כו' עפמ"ש בביאור ע"פ כי תצא בענין בצלמו בצלם אלקים שהוא ב' בחי' א"פ וא"מ צדיק דצלם הוא א"פ והוא בבחי' מל' אשת יפת תואר ול' ומ' הם בחי' מקיפי' והל' הוא בז"א כו' וכן באדם בחי' הנשמה המלובשת בגוף נק' אשת יפ"ת ובחי' מזלי' זהו בחי' המקיף כו' ע"ש, והנה ציון היינו התחברות הל' עם הצ' דהיינו יחוד זו"נ והיינו התגלות בחי' רעותא דליבא ע"ש הטיב בענין לך אמר לבי בקשו פני כו', ולכן נק' ציון ל' חותם דהיינו בחי' בצלמו בצלם אלקים כנ"ל.
וזהו ג"כ דציון הוא לשון זכר ולשון נקבה שהוא בחי' דכר ונוק' ועיין בזהר פ' צו דל"א א' כי היא כלולה מבחי' אה"ר שהוא בחי' דכר ועמ"ש בפי' למען תזכרו שתהיו בבחי' זכרים כו' ועמ"ש בד"ה שוש תשיש בפ' תזריע מענין אה"ר שבבחי' דכר.
ג עוי"ל בפי' ציון עפמ"ש האריז"ל בפי' הספד"צ פ"ק והוא בזהר הרקיע דקכ"ב ע"א ע"פ מ"ש בזהר פ' וילך דרפ"ה ע"א בגין כך בעא בר נש לסדרא שבחא דמאריה כו' דעמיקא דבירא נגיד ונפיק כו' וכ"ה באריכות יותר בזהר פ' בשלח דס"ג ע"ב תאנא כל בר נש דבעא בעותיה כו' בעי לכוונא דעתא ורעותא כו' לאמשכא ברכאן מעמיקא דבירא כו' ודא אקרי ממעמקים עמקא דכולא, עמיקא דבירא כו' עד כד עתיקא סתימאה דכל סתימין בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה כו' ע"ש וע"ז כ' האריז"ל הכוונה כי האדם בתפלתו צריך שיעלה מחשבתו עד מקום השקאת עמיקא דבירא שהוא נגיד ונפיק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- דברים כרך א
- מזהה
- rh-29wtcmdz
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.