אשה כי תזריע
קכח
בה מששא שהוא פנימי' המהות ועצמי' אלקות רק זיו והתפשטות חיצוני' כו'. אך בחי' אשה אש ה' היינו פנימי' התשוקה שבמדת המלוכה ליכלל במקורה שהוא מהו"ע אלקות די"ס שנלקחה ממנו [כידוע דבנין המל' מעשיראה דכולהוט כו'], ותשוקה זאת הוא בבחי' רשפי אש, ולכן נק' אשה אש ה' כו' וד"ל.
ב) והנה בנש"י יש שני בחי' שלפעמים נק' בשם בנים כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכםי והיינו מצד שרשם בפנימי' הכלים דאצי' וזהו ישראל עלה במח'יא כו' והיינו בחי' כלים דאצי' וכידוע דמוח הבן נמשך ממוח האביב ולכן יש בהם אה' הטבעי' לדבקה בו [... היינו בבחי' אא"ס המלובש בבחי' המדות דאצי' כמארז"ל וכי אפשר לדבקה בויג אלא הדבק במדותיו כו'. ..], וזהו המ"ע דואהבת את הוי' אלקיך ולכאורה איך שייך ציווי על האה'יד כו' אך להיות שיש בהם אה' זאת בטבע כאהבת הבן אל האב והציווי אינו אלא לעוררה שתהי' נמשכת מהעלם אל הגילוי בלבד והיינו ע"י ההתבוננו' בדברים המעוררים את האה' כו', אך מה שנק' בשם אשה [... כי כללות נש"י בחי' כנסת ישראל נק' אשה וממנה נמשך רשפי אש התשוקה בכל נשמה פרטי' ונק' כל נשמה פרטי' בשם אשה כו'. ..] הוא למעלה מבחי' בנים הנ"ל. והענין הוא דאהבת הבן אל האב היינו מצד שרשו להיות עצמי' עמו וממנו לוקח כן בנש"י מצד שעלו במח' שענין מח' זאת הכוונה הוא במוחין שבמדות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור