חיצוני' דחיצוני' ולא עצמותו כלל שהוא בחי' תוקף האמונה הנמצא בכללות נש"י למעלה מן הטעם ודעת לגמרי ושוה ומשוה קטן וגדולפג כי גם למעלה מאיר בחי' נה"י באצי' ועשי' בהשוואה ממשפד. והנה ידוע שהחיבור מעליון לתחתון ממשפיע למקבל מז"ת שבו עצמות המשפיע הוא מצד האהבה המעוררו לזה וזהו בחי' ה"ח בכל מקום שיש בהם ב' בחי' חסדים סתומים וחסדיםפה מגולים להיות ידוע שמה שהמשפיע מגלה אהבתו הוא רק הארה אבל עצמי' עומק האה' נשאר בהעלם בלבבו וגם גילוי האהבה למקבל אינו רק בעת יחודו עמו אבל בעת שמסתלק ממנו לא נשאר רק רושם האה' מהארה זאת וזהו שאין רק ה"ח עד הוד עצמו' המשפיע אבל בחי' יסוד כח השופע המתלבש במקבל ונשאר תמיד עמו לא נשאר רק רושם מזה (וזהו המבואר בכהאריז"ל שרק כללות ה"ח הוא ביסוד וכללות דכללותם במל' ולא עצמות החסדים כו' וד"ל), אבל בבחי' א"ק להיותו למעלה מגדר משפיע ומקבל ואינו מאיר ממנו רק בחי' חיצוני' היא הנותנת שבבחי' חיצוני' זאת מתלבש כל הפנימי' ולא רק הארה, והשפעה זאת היא נמשכת במקבל ג"כ בבחי' עצמות עד שעי"ז המקבל אינו נפרד מן המשפיע אפי' בעת שמתרחק מעמו הוא בבחי' דביקות והתקשרות עצמי' כמו בעת יחודו עמו כי בבחי' זאת אין המקום תופס מקום כלל, וזהו"ע כריתות ברית דשני אוה"נפו להמשיך בחי' עצמי' שלא יפרד אהבתם במשך הזמן וריחוק מקום, וזהו ענין המילה הנק' בשם ברית להיות חבוקה ודבוקהפז אע"ג דאנא אזיל הכא והכא דיוקנא אשתאר בךפח במשפיע וכן במקבל משכונא דילי גבייכופט כו' וד"ל.
ונמצא שיש כאן ז' חסדים, ה"ח בעת קירוב המקבל עם המשפיע וב' חסדים בעת ריחוק המקבל שמלובש בו ג"כ אה' עצמי' המשפיע בלי הסתר כלל ונמצא שכל הז' חסדים מגולים וכ"א כלול מי' בגי' ע', וזהו תמן מל תמן נצח להיות שההתלבשות הוא מבחי' נצח בחי' חיצוני' דחיצוני' היא הנותנת שמלובש בזה כל הפנימי' ועצמי' שזהו ענין ז' חסדים מגולים בגי' דמלצ כו' וד"ל. וזהו ענין על מילה שניתנה בשמינית להיות ידוע שבחי' שם מ"ה החדש נק' מלך השמיניצא והטעם לזה להיות כי ידוע דשית אלפי שניןצב דהוי עלמא המה נכללים בוימ"בצג שבאים בדרך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור