שמעתי מרא"פ ששמע ממהרמ"ט שאמר בשם אדמו"ר הזקן נ"ע בענין איש מזריעב תחלהא יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ופי' המת"כג הטעם להיות שכאשר האיש מזריע תחלה אזי בא אח"כ זרע הנקבה וגובר עליו לכן יולדת נקבה וכן להיפוך שכאשר בא זרע האיש אח"כ גובר ויולדת זכר, ואמר אדמו"ר נ"ע שאין טעם זה עולה ע"פ ההלכה שנפסקה דתתאה גברד וכאן זרע הבא אח"כ הוא עליון ואיך הוא גובר. לכן אמר שאמיתת הטעם הוא כך להיות שהאיש עצמותו הוא בחי' דכר והתוס' שבו הוא בחי' נוק' והאשה עצמותה היא בחי' נוק' והתוס' שבה הוא בחי' דכר, וכלל הענין שכל הזריעה אינו מבחי' העצם אלא בחי' תוס', ולכן כאשר האיש מזריע תחלה שאז הזרע שלו הוא תחתון והזרע שלו הוא מבחי' התוס' שבו שהוא בחי' נוק' ותתאה גבר ולכן יולדת נקבה, משא"כ כאשר האשה מזרעת תחלה שאז הזרע שלה הוא תחתון והזרע שלה הוא מבחי' התוס' שבה שהוא בחי' דכר ותתאה גבר לכן יולדת זכר עכ"ד.
ואפשר להבין דברים אלו ע"פ הידוע בכהאריז"ל שבחי' המדות דאצי' הנק' ז"א לא נאצל רק וי"ו מדותה בסוד שרש והמוחי' באים בו בסוד תוס', וידוע שג"ר שבתחתון העלול שהוא בחי' המקבל שבו מהעילהז שהוא בחי' ביטול העלול בעילתו, משא"כ חג"ת שבו הוא עצם המהות שלו ומה שנעשה משפיע למטה הוא בחי' נה"יו, ונמצא שעצמות הז"א שהוא מה שנאצל בסוד שרש הוא ע"יח בחי' דכר והתוס' שבו הוא המוחי' הוא בחי' נוק' מקבל מבחי' אימא, אך בבחי' משפיע למטה