כי בחי' בנים הוא בחי' ההתקשרות לבחי' אא"ס המלובש בבחי' המדות דאצי' כנ"ל אך בחי' אשה הוא רשפי התשוקה להיות כלה שארי ולבביכו לעצמו' אא"ס שבחכמה ובינה עילאין והיינו מה שעל כל דיבור פרחה נשמתםכז שמזה נעשה מקור בכללות נש"י להיות להם מס"נ באחדכח שזהו כלות הנפש אליו ולא למדותיוכט כו' וכמבואר במ"א ע"פ עולת תמיד העשוי' בהר סיניל שמה שכללות נש"י עולים תמיד במס"נ בק"ש בכל יום נעשה זאת בהר סיני ע"י גילוי עשה"ד דתורה שהוא מחכמה עילאה דייקא ולכן על כל דבור פרחה נשמתן שמצד זה יש להם כח בכל יום למסור נפשם באחד כו' וד"ל. ובחי' זאת נק' אשה שהוא למעלה מבחי' בנים כו', וזהו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת שיש בזה ב' פירושים הא' דקאי על בחי' המל' דאצי' שנק' אשה אש ה' כי מאיש שהוא בחי' ז"א שהוא בחי' המדות דאצי' עם המוחין השייך למדות כו' וממנו לוקח בחי' המל' דאצי' כידוע דבנין המל' מעשיראה דכולהו ממל' שבכתר נמשך כתר מל' וממל' דחכ' בחי' חכ' שבמל' כו' ולזאת תשוקת המל' להיות נכללת במקורה כמאמר למען יזמרך כבודלא דנהורא תתאה קארי תדיר לנהו"עלב כו' ותשוקה זאת נמשכה בכ"א מישראל בפרט שהוא הניצוץ אלקי שמלובש ביחידה שבו שנמשך מבחי' המל' דאצי' [כמאמר כל ישראל בני מלכיםלג כו'], ותשוקת הניצוץ ג"כ להתפשט מלבושי הנר"ן לא לחפוץ בשום דבר גשמי דעשי' ולא שום דבר רוחני אפי' מעולם הבריאה כו' רק להיות כלה שארי ולבבי להיות נכלל בעצמי' האצי' כו'.
והנה זהו בחי' רצוא שבנשמה אך אח"כ מתגלה שרש הנשמה שמפנימי' הכלים דאצי' שנק' בנות ירושלים כנ"ל ופועלת בחי' שוב להתלבש בנר"ן בכדי להמשיך גילוי אא"ס שבאצי' למטה בבי"ע להיות בנין הזכר מהחסדי'לד שהוא בחי' ז"א דאצי' לזאת גם הנשמה אשר לוקחה משם יש בה טבע החסדי' להיות נמשך למטה כו', ושני הבחי' ביחד דרו"ש הנ"ל נק' בנים כו' כמו הבן שיש בו חלק האב שהוא בחי' הלובן וחלק האם שהוא בחי' אודם כו' ומשניהם נעשה הגוף כו' כמאמר שלשה שותפים באדםלה אב ואם כו' כך אית אב ואם לנשמתא כו' וחלק האם הוא