התענוג שבעצמות אא"ס שנק' שעשועי המלך בעצמותו רק מצד עצמותו כו' כידוע והוא הנק' שבת שבתון בכלל ונק' יום שכולו שבת מאחר שעיקרו אינו בחי' העונג המתפשט בפרט משביתה ברצון ועונג פרטי רק מה שתנוח בחי' עצמותו ממש בתענוג עצמו ולא מכל מה שעשה כלל רק סיבת העונג מכל אשר עשה הוסיף לו כח ושלימות בעצמות התענוג כו'. ומצד זה יש לו חיבור קצת ליום שכולו שבת שלמעלה מן התענוג של השביתה אל התענוג של שבתות סתם ועד"ז יובן בכל שבת בפרט יש בו מעין בחי' שבת שבתון דאלף השביעי. (דהוא שבת שבתון דיוה"כ בחי' יובל אחר ז' שמיטות כידוע). והוא בחי' עליי' דכתר שבכתר הנ"ל שהוא עליי' רצון של הרצון דהיינו בחי' מקור העונג של הרצון ועונג פרטי וכללי כנ"ל. מפני שהוא המוסיף כח ושלימות בעצמות התענוג שאינה רק מצד עצמו כו'. ע"כ גם הוא בעלותו בבחי' העצמות ממש גורם מנוחה עצמיות להיותו נבדל בערך מהתפשטות עונג ורצון שחוץ מן העצמיות כו' וד"ל. ומעתה יובן עיקר ההפרש בין ימי החול לשבת גם בבחי' חידוש המוחין דג"ר דגם שמתחדשים ממקורם גם בימי החול כמו בניסים ולחדש הישנות כנ"ל אין זה מגיע רק בבחי' עונג ורצון שחוץ מן העצמות לחדש אותו ממקורו בבחי' ירידה והמשכה אחר בחי' העליי' אבל בחי' העליי' דג"ר בשבת הוא מגיע בעצמות התענוג הפשוט שמצד עצמותו כנ"ל בפי' וינפש בשבת דבחי' יחידה כו'. וממילא מה שנמשך אח"כ מלמעלה למטה הוא בא מבחי' עצמיות התענוג ולא מעונג שחוץ מעצמו רק שיורד ומתלבש בעונג ורצון שבעולמות מחדש לחדש מקור המוחין לימי החול שאחר שבת וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כנ"ל. ולכך עולת שבת עליי' בחי' ג"ר בשבתו דוקא שנק' מנוחה עצמיו' שאין זה בחול כלל רק בשבת משום דבו שבת וינפש כו'. וזהו מה שמו ומה שם בנו בשבת דוקא שנמשך מעצמיות התענוג גם המוחין דחו"ב דז"א לתולדות הנשמות כי כח המוליד בדומה לו בא דוקא מבחי' העצמיות כידוע. ובכל זה מתורץ מ"ש עולת שבת וכתי' וקראת לשבת עונג בחי' ירידה והמשכה דשניהם אמת. (והוא ענין הנשמה יתירה דשבת בכאו"א בבני ישראל דוקא כמ"ש כי אות הוא מטעם הנ"ל דנשמות ישראל עלו בעצמותו כמ"ש כי אתה אבינו וע"כ שבת וישראל שרש אחד להם ממש כנ"ל וד"ל):
(ח) ובכל זה יובן ג"כ עוד ענין אחד והוא מ"ש בירושלמי בקושי התירו לדבר ד"ת בשבת משום שא' ממצוא חפצך ודבר דבר אפי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור