כמ"ש ימים ידברו לפי שבצלם יתהלך איש כנ"ל והיינו מ"ש בע"ח דבנין האורות בעצמותם נבדל בפ"ע רק כניסתם בכלי' תלוים באופן בנין הכלים ממש כו' פי' כניסתם היינו רק גילוי אורם וכן יובן בכניסת המוחין דחב"ד במדות שנעשים כמו צורה לחומר שמתפשטים להחיותם כידוע הנה יכול להיות שבחי' אורות העצמי' דחב"ד (שבהעלם ומקיף על המוח הגשמי שבראש) נבנה בפרצוף שלם בבחי' הגדלות רק כניסת אור שפעם במדות שבלב בא לפי ערך גידול המדות וזה ודאי א"א לומר שיבדל ערך גידול המוח שבמדות מערך גידול השכל שבמוח הראש שהרי נאמר לפי שכלו יהולל איש דתינוק שדעתו קטן מדותיו בקטנות המוחין לפי ערך אחד ממש כנ"ל רק בבחי' אור עצמות דחב"ד יוכל להיות שנגמר בנין פרצופם רק גידול כניסתם במוח בא במדה א' עם גידול המדות כנ"ל (על דרך דוגמא שאמר בוצין בוצין כו' שיש בקטן בכח ובהעלם כל שלימות המוחין שלו שעתיד לגדל ולבוא בגילוי בכלי מוחו כשיהי' בן ע' כו' כמ"ש במ"א) ובכל זה יובן ג"כ בענין הארות בחי' מוחין דגדלות שבמדות דז"א בשבת שמאיר מבחי' ג"ר דאו"א לחו"ג שלמעלה הרבה ממוחין שבמדות שז"ש השמים מספרים כו' ע"ז אמר דאינהו מנהרי ומנצצי בגרמייהו תחלה כו':
(טו) ונהרי ונצצי לכל כבוד וכבוד דמתדבקין ביה דהא מנייהו מההוא ספירו נהיר ונהירו כל עזקא ועזקא ונצצי בניצוצי בגין דבהאי יומא מתעטרין שמים וסלקין בשמא קדישא יתיר משאר יומין ע"כ דברי המאמר. והנה להבין פי' עזקא וגם מה שבתחילה אמר דנהרי לכל כבוד ואח"כ קורא אותן בשם עזקא כו'. הנה יש להקדים ענין אחד בבחי' עגולים ויושר דהנה ידוע שההפרש שבין עיגולים ליושר הוא ענין ההפרש שבין בחי' התוהו והתיקון דע"ס דתוהו הן בבחי' עגולים עיגול בתוך עיגול כאשר יהי' האופן בתוך האופן שאין אחד מתחבר עם חבירו כי כל עיגול מוקף הוא בעיגול העליון הימנו ולא ישיגנו להתקרב בו לעולם כידוע דכל עלול לא ישיג עילתו כתלמיד דלא קאי' אדעתי' דרבי' כו' והעילה מקפת לעלול מרחוק לו דוקא ואמנם בחי' התיקון הוא בחי' היושר שהוא ההיפוך מזה והוא ענין חיבור והתכללות ע"ס זה עם זה בבחי' קוין כמו כח"ב וחג"ת כו' הרי יש חיבור לכתר עם חו"ב שלמטה הימנו וכן חב"ד לחג"ת קו האמצעי כו' וכידוע בענין י"ב גבולי אלכסון שהוא חיבור הקוין דרך פרט וזהו בחי' היושר שבא בתוך בחי' העיגולים לחברם עליון בתחתון וימין בשמאל כו' כמ"ש בפרד"ס. וביאור הדברים ידוע על דרך דוגמא מיו"ד כחות הנפש שבאדם רצון ושכל ומדות ומח' ודיבור ומעשה כו' דהנה אנו רואים שהרצון הוא למעלה מן הטעם לגמרי וא"כ כאשר ישכיל שכל וטעם לרצון הרי זה כעיגול קטן בעיגול גדול ככל עלול שרחוק מעילתו ולא ישיגנו בקירוב כלל כך הטעם לרצון לא ישיג
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור