סיפור דלא קאי על סיפור דברים דע"מ כו'). ועוד יש בחי' סיפור שאינו כמו סיפור דברים בטלים סתם אלא כמו סיפור דברים של אהבה וקירוב כמו אשה מספרת עם בעלה ששייך לבחי' היחוד וכמו ראוה מדברת כו' וכמ"ש במ"א וגם זה בבחי' הקטנות הוא בשבת שאז היחוד הוא לתולדות הנשמות כנ"ל. (ומ"ש ממצוא חפצך אפי' חפצי שמים כו'. היינו גם בחי' הרצון והתענוג שבחכ' לברר בירורים דעה"ד כו'). וא"כ גם א"א לפרש מספרים משבחים ומהללים כפשוטו. וכמ"ש הללו את ה' מן השמים כו'. משום דהשבח וההילול הוא רק ענין ההעלאה ותיקון כמו בהלו נרו יהל אור כידוע בשרש ענין פסד"ז בפי' הללו להוי' להוסיף אור בהבהקה וא"א לפרש דשמים עילאין דאו"א מוסיפים אור בשלמעלה מהם שהוא כבוד אל כי בשבת למעלה מבחי' הבירורים והעלאת השבחי' כו'. (ומ"ש מזמור שיר ליום השבת הוא שיר של תענוג העצמי שמאיר בו מעצמות השעשועים כמשי"ת) אלא דנהרין ונצצין בניצוצי דנקודה עילאה כו'. הנה מפרש מספרים לשון אבן ספיר והוא עוצם הבהירות וההבהקה שהשמים עצמן מאירין בתוספ' אור בהיר המבהיק מצד נצוצין דנקודה עילאה כנ"ל. ולא שמספרים ומבהיקין לכבוד אל אלא שהן נהרין ונצצין מכח ניצוצי דנקודה עילאה כו'. ותחילה יש לבאר ההפרש בין מנהרין ומנצצין להיות ידוע הפירוש הפשוט בהפרש שבין נהירו לנציצו שהאור העצמי הוא האור הבהיר מעצם הווייתו כאור הנר וכאור השמש וכאור כוכב שמאיר ונהיר באור הנמשך ומתקבל לעין כל מסתכל בו כמו אבן טוב שמאיר אורו בעצם מתחילת הווייתו שנתהווה כך בבהירותו והוא הנק' נהיר כנהר שנמשך והולך כך ההארה הזאת נמשכת כפשוטו ונר ואור כלולים כאחד בענין זה כמו כי אתה תאיר נרי בהילו נרו וכה"ג והוא ענין נהירו בלשון תרגום ופי' נצוצין הוא חלק מן האור כמו ניצוצי אור השמש שמבהיקים בעין המסתכל לבלתי יוכל להתישב כי מתנוצץ אנה ואנה בכלי הבטת העין וכן יש כוכבים מתנוצצים (בל"א פינקעלט או בלישצעט) והוא כמו הברקים המתנוצצים וכה"ג. (וכמ"ש במ"א בענין ב' האבנים בשוהם וישפה שהן ב' מיני האור הללו. וזהו שאמר ועמך כולם צדיקי' צדיק עליון בחי' שהם דיוסף בחי' או"י וצדיק תחתון דבנימין הוא אבן ישפה המתנוצץ) ושורש ההפרש בין ב' אורות הללו אינו רק שזה אור בהיר בתחילת הווייתו וזה נזדכך מחומריותו בתכלית עד שנעשה זך ובהיר בתכלית ע"כ נק' ניצוץ המבהיק ומבריק בלתי מתיישב אלא יורד ועולה תמיד כו'. (וכמו שמבואר במ"א בענין לבנת הספיר כו'). והוא ההפרש בין קדושה לטהרה שהוא ההפרש בין כהנים ללוים שהקדושה הוא עצם קדושתם מבטן תולדותם והטהרה הוא בא מן הטמא שנטהר ונזדכך בתכלי' וכעצ' השמים לטוהר שטוהר זה הוא רק שלילו' המונע האור כמו העננים וכה"ג כמו טהר יומא וכן בלשון הזוהר טהירו עילאה כו'. וזהו שאמרו טהרה מביאה לידי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור