זה הוא בחי' כתר שבכתר שהוא מקור כל רצון בהעלם ובגילוי ונק' פנימיות הכתר בכלל בכל פרצוף ועד רום המעלות ברצונו הפשוט נק' רעוא דכל רעוין עילאין הפשוטין כו' שגם הוא עולה בעצמותו בשבת והגם שאחר עליותו חוזר ונמשך בכל ג"ר דכל פרצוף שהוא בכתר דחו"ב כנ"ל באריכות (שזהו פי' שמא עילאה דאתחזי בשמים עילאין כו'). אבל זהו רק מבחי' ההעלם רק בבחי' מראה דאו"ח להיות כלול בעצמות ממש (ונק' עילת העילת דכולהו מתחשכאן קמי' כו' אפי' אור מצוחצח שהוא כתר דחו"ב כו' כנ"ל באורך) וזהו ענין נקודה עילאה שזכר כאן כי נקודה דכתר בחו"ב אינו נק' נקוד' עילאה נבדל בערך לגמרי רק שהוא עליון מחו"ב. (ונק' קודש הקדשים כנ"ל) והיינו ג"כ פי' דכבוד אל. כי אל זה הוא אל עליון שהוא בחי' כתר דחו"ב בכ"מ כמו אל עליון קונה שמים כו'. כמ"ש והוא כהן לאל עליון. (וכפי' אל דישראל) שהוא בחי' הכתר סתם בכל מקום וכבוד אל עליון זהו בחי' כשב"כ (שנק' עטרת תפארת כליל תפארת כו'. כמ"ש במ"א בפי' לראש פינה) וז"ש בשער הקדים דהיינו בשער המזרח הפונה קדים לקדמונו של עולם שהוא בחי' ג"ר דא"ק שמאיר בו בחי' כשב"כ עד רום המעלות בעצמיות כנ"ל וזהו כבוד ה' אלקי ישראל נראה בו כו'. והיינו ענין נצוצי דנקודה עילאה שהיא בחי' כבוד אל להיותו תמיד בבחי' או"ח אל העצמות (רק אתחזי שמא עילאה בהו בבחי' או"ח כו') ע"כ א' רק ניצוצין דנקודה עילאה ולא הזכיר לשון נהירו דא כלל אך בהיותו בא ומאיר בשמים שהן חו"ב שמקבלים מאור הכתר סתם (שנק' שמא קדישא דאתרשים בהו כנ"ל) אז אמר מנהרין ומנצצין בבחי' או"י ואו"ח חו"ג דחו"ב להיותו בא בבחי' ירידה והמשכה למטה כמ"ש וקראת לשבת עונג כו' וד"ל. ועוד יתפרש זה המאמר באופן אחר והוא ע"פ הידוע בהפרש בין חכ' לבינה שהחכ' נק' נקודה שהוא בחי' אין בהעלם וכמו הנקודה שמורה הסתלקות הכל ולא נשאר רק נקודה והוא בהעדר ההתפשטות להיותה למעלה מהתפשטות בהשגה לאורך ורוחב עדיין רק ענין הברקת אור השכל כברק המבריק (ובל"א בליצט) ולמעלה מן השכל שעדיין אינו מושג בתפיסה גמורה להרחיב בו כלל וכלל. והרי זה כמו דמיון הניצוץ אור הנ"ל שמבריק לעין ואינו [מתיישב] כלל וכלל רק עולה ויורד כו'. לכך אור נקוד' דחכ' שמאין תמצא הוא כמו בחי' ברק וניצוץ המבריק עולה ויורד להיותו בלתי נמשך למטה עדיין בהתיישבות ההשגה ותפיסא וכאשר ירצה להשיג אינו משיג וכמו מה פשפשת כו' ועכ"ז הרי נמצא מאין ליש בבחי' נקודה עכ"פ והוא כמו ענין ההמצאה חדשה שנופל מלמעלה מן השכל שבלתי בא בהשגה גמורה רק כמרחף על המוח כו'. (ובל"א בליצט איבער דעם שכל כו'). ולכך נק' נצוצי בבחי' או"ח הנ"ל כמו ניצוץ האור בנחושת קלל וכה"ג וכמ"ש ויצא כברק חצו. (במ"ת דאוריי' מח"ע נפקת) אבל מהות אור
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור