ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
קא
הדרגה והשתלשלות המדריגות, רק בחי' שפיכה ויציקה מלמעלה מעלה מגדר ההשתלשלות וכמ"ש שבעה ושבעה מוצקות לשון יציקה כנ"ל.
וכמו בשבת שיש ב' בחי' הא' לעשות את השבת הוא באתעדל"ת אתעדל"ע והב' מתנה טובה שיש לי בבית גנזי ושבת שמה, כך ע"י תשובה עילאה מעומקא דליבא בחילא יתיר בבחי' בכל מאדך שהוא ענין צקון לחש, עי"ז יומשך הגילוי ממעמקים קראתיך הוי' בחי' מאד העליון שהוא בחי' יציקה מלמעלה.
עתה יש להבין מ"ש ושביה בצדקה מהו בצדקה דווקא. והענין הוא ע"ד אומרם ז"ל ע"פ צדקת פרזונו בישראל א"ת פרזונו אלא פזרונו, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האוה"ע, והיינו שע"י הפיזור בגלות מתעורר מדת הנצח, וכמארז"ל והנצח זו בנין ירושלים, שע"י התגברות המנגד שבגלות מתעורר יותר בכאו"א מישראל מדת הנצחון בעבודת הוי' בדרך אתכפייא להתגבר על יצרו תמיד, וכד אתכפיא סט"א לתתא אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין.
וזהו ענין הצדקה שעשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן כו', כי העבודה שע"י אתכפייא יחשב להם כאילו הי' עבודתם בתשובה מעומקא דליבא בחי' בכל מאדך ממש, וזהו ושביה בצדקה, כי הכלי לזה הוא ענין נתינת הצדקה בפו"מ, וכאומרם ז"ל בכל מאודך בכל ממונך.
ובזה יובן פי' הכתוב שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה וארז"ל אלו צדיקים גדולים שכל העולם ניזונים בזכותם והם ניזונים בזרוע של הקב"ה, וכמו רחב"ד שיצא ב"ק ואמר כל העולם ניזונים בזכות חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש, וזהו הרחוקים מצדקה שאין צריכים לצדקה. אך מה שנקראים בשם אבירי לב, הענין הוא ע"ד הכתוב אשר נדר לאביר יעקב, כי יעקב פתח בנדר תחלה כמ"ש וידר יעקב נדר תחלה, וידוע שהנדרים שייך לפרישות ופרישות מביאה לידי קדושה, כי הנדרים הוא לאסור דבר המותר, וזהו התגברות יתרה על היצה"ר כמארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו בבחי' אתכפייא ואתהפכא. וזהו שנקראו אבירי לב שהוא בחי' בכל מאדך שלמעלה מבכל לבבך ובכל נפשך.
וזהו אשר נדר לאביר יעקב, ולכן אמר יעקב אם יהי' אלקים עמדי כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כו' והיה הוי' לי לאלקים, כי הוי' הוא בחי' סוכ"ע ואלקים הוא בחי' ממכ"ע. אך לגבי עצמות אוא"ס ב"ה גם הוי' בחי' סוכ"ע כאלקים יחשב, וזהו והי' הוי' כו' שע"י הנדר בא לבחי' אביר יעקב שלמעלה מיעקב סתם, ועד"ז נאמר גם כאן שמעו לי אבירי לב הרחוקים מצדקה, פי' שיש להם בחי' ומדריגת אביר לב שהוא בחי' בכל מאדך כנ"ל, והם הצדיקים גמורים שנק' ציון ולאמר לציון עמי אתה, ועליהם נאמר ציון במשפט תפדה, ולא כתיב בצדקה כי הם הרחוקים מצדקה, רק ושביה בצדקה היא צדקת פרזונו שפיזרן כו'. ועי"ז מתעוררים ישראל במדת הנצח בבחי' אתכפיא ונחשב להם כתשובה מעומקא דליבא בחי' ובכל מאדך.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- דברים כרך א
- מזהה
- rh-b0myyxtb
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.