ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה
פד
פי' פתחה שתוכל לפתוח פי' זהו ע"י החכ' כי אבא יסד ברתא, וכמ"ש באגה"ק בד"ה ויעש דוד שם שהדבור נמשך מהחכ' שלמעלה משכל המושג, ובחכ' מאיר בחי' דברי היינו בחי' מפתחות הפנימיות שנ"ל כו' ועי"ז ודבריי ב' בחי' דברי הנ"ל, וזהו פי' פתחה בחכ' ע"י בחי' התורה, ותורת חסד על לשונה זה"ע ובצל ידי כסיתיך, כי הנה כתי' חסדי ה' ב' בחי' חסד הא' בחי' חסד עילאה דאקרי ורב חסד שבחי' חסד זה יתגלה לע"ל כמ"ש וחסדי מאתך לא ימוש, אך הכלי לבחי' חסד זה הוא בחי' חסד דאצי', וע"י המצות נמשך בחי' תורת חסד היינו ב' בחי' חסד הנ"ל וז"ע ובצל ידי כו'.
לנטוע שמים וליסוד ארץ, הוא בחי' הקרבנות שהם יחוד זו"נ הנק' שמו"א, כי הנה כתי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, וצ"ל מפני מה מן השמים דוקא אז וברך כו', והיינו כי בבחי' זו דשמים אנחנו נחשבים לפניו לדבר חשוב, ובמד"ר ויצא פס"ח ע"פ והנה סולם מוצב ארצה דא כבש המזבח, וראשו מגיע השמימה שריחן עולה לשמים, והענין דהנה בבחיי ר"פ [ויקרא] כ' על דרך הקבלה, הקרבן הוא קירוב הכחות והשמות שע"י הקרבן מתקרבין הכחות לאלקות וזהו והקטיר הכהן את הכל המזבחה בתוס' ה', כי היא ה' אחרונה שבשם המקבלת תחלה ונקראת מזבח ומשם מתחיל המחשבה מעילוי לעילוי עד המחשבה הטהורה כו', ובזהר ויקרא ד"ה סע"ב העיר ע"פ אם עולה קרבנו מפסוק כי לא מחשבותי מחשבותיכם, והיינו כי עליית הקרבן הוא לבחי' מחשבה עילאה, אשר לא מחשבותי מחשבותיכם שממחשבת האדם לא יתהוה מאומה משא"כ ע"י מחשבה העליונה כו', וע"פ פשוט מחשבת האדם היא מלאה מעניני העוה"ז הגשמי שהוא היפך מחשבותי, ולא מחשבותי מחשבותיכם לכן א"א להיות יחוד מח' במח' כ"א שידחה מחשבותיו שבעניני העוה"ז ועי"ז נעשה יחוד וחיבור מח' במח' כמו ע"י הקרבן המתעלה המח' בעילוי אחר עילוי עד המח' העליונה כו'.
והנה ענין ג' בחי' אלו תורה וגמ"ח ועבודה היינו כי ע"י התורה וגמ"ח נעשה הגדלת רמ"ח אברין דז"א להיות ראוי להוליד כי הקטן אינו מוליד כו', והיחוד הוא ענין הקרבן וזהו לחמי לאשי כמו כ"א הלחם אשר הוא אוכל, ועכשיו תפלה במקום קרבן ולכן בשמ"ע יש ח"י ברכות נגד ח"י חוליות כו' ובשבת במקום י"ב ברכות אמצעית תקנו ברכה א', ולכן הם ז' ברכות כו', ע' בלק"ת בד"ה לא הביט און ביעקב. ולשון לנטוע שמים ע"ד ויטע ה' אלקי' גן בעדן, ויניחהו בג"ע ולעבדה ולשמרה וארז"ל אלו הקרבנות שנק' עבודת הגן כו', והיינו ג"כ לנטוע שמים דהיינו ע"י שממשיכי' לז"א הנק' שמים המוחין מעצמיות אוא"ס ב"ה, כי שמים ז"א הוא בחי' אדם וע"י הקרבן ממשיכי' מבחי' כי לא אדם בבחי' שמים הנק' אדם, ולכן קרבן גימ' ארך אפים, וזהו כמארז"ל ע"פ ונטעתם אל תתעסקו אלא במטע תחלה שנטיעה הוא בחי' המשכה, והיינו בחי' המשכה בשמים, ועי"ז וליסוד ארץ, הוא ע"ד אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, שכשאני אענה את השמים היינו ההמשכה מעצמיות אוא"ס בשמים אז הם יענו את הארץ היינו בחי' וליסוד ארץ ההמשכה בבחי' ארץ כו'. וג' בחי' אלו הם כענין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- דברים כרך א
- מזהה
- rh-dqgf5j15
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.