כי הנה יוצר הרים
תקנו
ויש עוד בחי' מחשבה הגבוה מזה המחשבה, כמו שאנו רואים דאם נצרך לאדם לדבר איזה שכל הרי נצרך לו בתחלה לחשב ולסדר הענין היטב במחשבת עצמו שיבין ויתיישב אצלו הדבר הדק היטב, ואח"כ מחשב האיך להשפיע לזולת שהוא ע"י דבור, וזה המחשבה אינו מקור להדבור שה"ה המחשבה שלגבי עצמו, אך מ"מ צ"ל שהוא מקור למקור לדבור כי אם לא יחשוב בפ"ע בתחלה הרי אין שייך אח"כ מחשבה ודיבור, וע"כ שגם זו המחשבה ה"ה איזה מקור להדבור, וכן יובן למעלה שעלמא דאתכסי' נק' בשם מחשבה ויש בו כמה בחי' מחשבה ומחשבה למחשבה, וכל הבחי' שיש בעלמא דאתכסי' הרי הם מקורים לעלמא דאתגלי'. ולכן כתיב בלאה ואחר ילדה בת ושמה דינה, היינו דינא דמלכותא דינא שהיא בחי' מל' שהוא מקור לעלמא דאתגלי', וילדה אותה לאה עלמא דאתכסי', כי לאה ורחל הם שרש הב' עולמות ומפני שעלמא דאתכסי' הוא מקור לעלמא דאתגלי' לכן ילדה לאה את דינה. וזהו ברוך הוי' כו' מן העולם ועד העולם שעיקר העבודה הוא להמשיך גילוי עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי' היינו להמשיך ממקור הנעלם מעלמא דאתכסי' לידי גילוי.
ובזה יובן משארז"ל שך"ו דורות הי' האל"ף קורא תגר למה לא נברא בו העולם ונברא בבי"ת, עד שניתנה התורה והתחיל באל"ף דאנכי, ואיתא בזהר שלכן לא נברא העולם באל"ף שיש בו ארור, ובי"ת איהו סימן ברכה. ולכאורה אינו מובן דאם אל"ף מורה על ארור האיך ניתנה בו התורה, ואם יוכל להתחיל בו התורה למה לא הי' יכול להבראות בו העולם.
אך הענין הוא דהנה כתיב כל מצותיך צדק, ויש לפרשו על ב' אופנים, הא' היינו שענין הצדקה הוא צמצום שמצמצם חיות נפשו, שחיוב מצות צדקה אינו דוקא על עשיר כ"א אפי' על עני, והרי זה צמצום מחיותו שמייגע א"ע ומרויח בכדי לפרנס את ב"ב, ומצמצם ונותן מיגיעתו לעני והרי זה צמצום עצום. ואופן הב' הוא שכללות מצות הצדקה הוא צמצום שהרי רז"ל נתנו מדה ושיעור כמה הוא החיוב צדקה. וכן יובן בנמשל שכללות המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, ואפשר לפרשו ג"כ על אלו ב' האופנים, הא' כי שרש המצות הוא רצון העליון ב"ה והרי זה צמצום עצום שמצמצם רצונו ית' להתלבש בכל מצוה פרטיות, ציצית מצמר גשמי תפילין מקלף גשמי, ואופן הב' שכלליות המצות הוא צמצום עצום, כי רצון אותיות צינור, שבכדי שיהי' בחי' רצון בחי' צינור כמו הצינור שמצמצם ההשפעה שלא ילך לצדדי' כ"א למקום שרוצה דוקא הרי זה צמצום עצום לגבי א"ס בעהר"צ, כי בעל הרצון הוא הגבה מאד נעלה מפרטי הרצונות, ואפי' הבחי' שארז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני הוא ג"כ
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"ב
- מזהה
- rh-fqqc94e2
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.