ישקני מנשיקות פיהו
תקסח
ממעמקים קראתיך ה', דהיינו שיהי' מושג למטה דכולא קמי' כל"ח כמו שמושג בעומק המושג דשם הוי', עי"ז נעשה ירידת והמשכת א"ס ב"ה, והגם שאין ערוך המס"נ דנברא ובע"ג לגבי א"ס הבל"ג, אך הרי ארז"ל כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחם שהוא מאד האדם וכשהוא נותן נותן לפי כחו בל"ג האמיתי כמאמרם ז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם.
וזהו מ"ש שיר השירים אשר לשלמה, שיר הוא מל' תענוג, והיינו שהם אותיות והמשכות תענוג עליון מבחי' שעשועי המלך בעצמותו, וכמ"ש ואהי' שעשועים, שהגילוי הוא ע"י אותיות שבתורה והוא ענין טעמי תורה, כי בתורה יש טנת"א, והתורה שלנו הוא בחי' אותיות כמ"ש מ"ט אמר קרא, ובאיזהו מקומן דורשים גם הנקודות כמשארז"ל כל מקום שהנקודה רבה על הכתב, ור"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ כו', והטעמים הם ג"כ כמו בחי' אותיות שהוא ענין המשכות, אך כי הם אותיות והמשכות מבחי' תענוג עליון. וזהו שיר השירים, שיר זה מחבר השירים, כמארז"ל כל השירים קדש ושה"ש קדש קדשים, קדשים הוא חו"ב תושב"כ ותושבע"פ, וקדש הוא כתר בכלל, והוא המחבר חו"ב שהם אין ויש, והגם שהם תרדל"מ, מ"מ ה"ה אין ויש, וע"י הכתר מחבר האין ויש, והוא ע"ד סגולתא שהוא ב' נקודות למטה ונקודה למעלה שהנקודה שלמעלה מחבר הב' נקודות שלמטה, וזהו שיר המחבר השירים. ובזה יובן מה שארז"ל ע"פ ובלילה שירה עמי, כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, וצ"ל מהו התשלום שכר. אך הענין הוא דאם לימודו הוא ע"ד שירה היינו להמשיך תענוג עליון שעשועי המלך, וזהו ובלילה בחשך והעלם לימודו, ע"ד שירו עמי עי"ז הקב"ה שהוא א"ס הקדוש ומובדל ממשיך עליו חוט של חסד היינו תורת חסד המשכת א"ס בתורה עד שיהי' מורגש גם בנפש שהוא ענין ג' שעות ראשונות כו'.
והנה כ"ז הוא בחי' חתן הא', ואח"כ אמר אשר לשלמה הוא בחי' חתן הב', והענין כי אשר הוא בחי' תענוג עליון כמ"ש אשר קדשנו כו' והוא התגלות עתיק שבבינה. לשלמה הוא מלך שהשלום שלו היינו ת"ת והוא המחבר את התורה כמו שנתלבשה במדות עליונות דאצי' כשר ופסול כו' והכח שיש בת"ת לחבר הוא כי מת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ושרש השתלשלות הכתרים הוא הגבה מאד (וכמשנ"ת בלק"ת בפ' קרח), ועוד כי ת"ת עולה עד הכתר ולכן בכחו לחבר, וגם הוא מחבר העולמות שהם בחי' יש ודבר נפרד, עם א"ס ב"ה האין האמיתי ויהי' נמשך גם למטה עונג העליון בתומ"צ דבי"ע. ואח"כ אמר ישקני מנשיקות פיהו ולא פיו, כי פיהו הוא ל' רבים כמ"ש במד"ר ע"פ צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פיו ופי סרסורו ירמי' הנביא, והכוונה על שרש ומקור על נבואות ירמי'. והענין כי בב' הבחי' חתן הגילוי הוא ע"י פה העליון ויש בחי' פה עליון אשר על ידו מאיר ומתגלה שעשועי המלך בעצמותו וכן גילוי ע"ק המאיר בבינה הוא ג"כ ע"י פה עליון וזהו פיהו ל' רבים ב' בחי' פה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"ב
- מזהה
- rh-6swt54wp
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.