אך כ"ז הוא בחי' אתעדל"ע המתגלה לפ"ע אתעדל"ת (וההפרש בין שם מ"ה המתלבש בשם ב"ן לברר בימות החול שזהו אתעדל"ע המלובש בהעלם לעורר באתעדל"ת ובין שם מ"ה המתגלה בשבת הוא ששם מ"ה המברר הוא בחי' ו"ד ביוד דחכ' בד"כ ואעפ"כ יש בו כל המדריגות דטנת"א כנ"ל ושם מ"ה המתגלה בשבת הוא בחי' מ"ה העצמי בחי' י' דחכ' שנק' קדש מלה בגרמי'מז וישראל עבמ"חמח הוא שם מ"ה המברר מדות דחכ' ובשבת מתעלין במ"ה העצמי ונק' אנשי קדשמט שלמעלה מקדוש בוי"ו כו' וד"ל). אבל יש בחי' אתעדל"ע שאינו בא מצד אתעדל"ת כלל כי אין אתעדל"ת מגיע לשם כלל והוא עצמי' דשם מ"ה החדש הנ"ל שנחשב מבחי' א"ק כנ"ל, והוא הנמשך ע"י המילה שאינו נחשב לאתעדל"ת כלל להיות פעולתו אינו אלא רק להעביר הערלה בלבד (וכמו סו"מנ שית' כו') שהו"ע העברת הרע אזי ממילא שורה כו' וזהו"ע מילה באותו מקוםנא שהוא בבחי' יסוד דא"ק כו' וד"ל.
והנה עם הקדמה זאת יובן ענין כל המתיישב ביינו מדעת קונו יש בו, וביאור הדברים הנה כתי' והחכ' תחי' בעלי'נב, ויוכל להתפרש באופן זה ע"ד ששמעתי בשם אדמו"ר נ"ענג שא' בשם אדמו"ר הזקן נ"ע שיש בחי' מוחא שלטא על לבאנד שהוא ענין חיצוני' המדות המתפעלים מצד השכל ובבחי' זאת המוח הוא בחי' משפיע והלב הוא בחי' מקבל (ולמעלה היינו בחי' ז"א שמקבל מאו"א בחי' מוחין), ויש בחי' לבא שלטא על מוחאנה שהוא בחי' נקודת הלב שלמע' מן השכל כו' (ולמעלה היינו בחי' שרש המדות שהוא למעלה מאו"א ושרשם בז"ת דע"י וא"א וכמאמר הידוע דז"א בעתיקא אחיד ותלי'נו ) מדות דיחידה, ובבחי' זאת הלב משפיע אל המוח והמוח מקבל נמצא שהמוח מקבל מבחי' פנימי' הלב ומשפיע בבחי' חיצוני' הלב, אבל יש עוד בחי' דמוחא שלטא על לבא אפי' על פנימי' הלב המשפיע בו כו' עכ"ד. ושרש הדברים היינו שאנו רואים שיש בכח החכ' למשול על רוחו העצמי,