כנ"י כידוע. וז"ש אתם דווקא כי שרש ישראל עלה במח' פנימי' אבא ופנימי' ע"י כו' שהוא שרש השבת עצמו וז"ש אות הוא ביני ובין בני ישראל כו'. וזהו כי לישראל עמך נתת כו'. כי בנו בחרת כו'. ושבת קדשך כו'. ששרש אחד להם כמ"ש במ"א וד"ל). אך עדיין יש להבין לפי זה איך חל יו"ט ביומין דחול כמו ג' מועדים פסח כו' שחלים בוי"ו יומין דחול הרי שרש יו"ט הוא בג"ר דבינה שנבדל גם הוא ממוחין דמדות שנק' מוחין דחול עכ"פ כנ"ל וגם ידוע דג' המועדים הוא בחי' חג"ת דז"א ששרשם בחג"ת דבינה כו'. אך הענין דבאמת עיקר ההפרש בין שבת ליו"ט אינו מצד בחי' חו"ב עצמן ששבת בחכ' ויו"ט בבינה ושניהם בבחי' ג"ר דחו"ב אלא דווקא בבחי' המדות דז"א שבשבת נמשך מבחי' פנימי' אבא במדות דז"א. וז"ש מה שמו ומה שם בנו כו'. וביו"ט אינו נמשך במדות דז"א שהן שרש יומין דחול רק מבחי' פנימיות דבינה שנק' מקרא קודש כנ"ל. שהרי החו"ב נק' תרין רעין וזיווגייהו תדיר כידוע. ואיך יהי' הפרש מצד עצמן בין שבת ליו"ט דבשבת מאיר מאור אבא ולא מאור אימא וביו"ט מאיר מאור אימא ולא מאור אבא מאחר שנק' תרדל"מ כחדא שריין כו'. וא"א לומר דבשבת אור אבא עיקר בגילוי ואור אימא נכלל בו בהעלם וביו"ט להיפוך דאור אבא בהעלם באימא. (וכמ"ש בזוהר על פסוק והובא את בדיו בטבעות דעייל דא בדא כו' וכמ"ש במ"א). דא"כ איך אמר כחדא שריי' שניהם בשוה ממש כו'. אלא בהכרח לומר דמ"ש כחדא שריי' יש הפרש בין יומין דחול דזיווג או"א בחיצוני' לצורך העולמות (שהוא להמשיך מוחין חדשים לזו"נ רק בשביל שפע העולמות והוא בחי' יעקב ורחל כו'). ובשבת זיווג או"א בפנימיותם לעצמם רק בשביל תודלות הנשמות. (שהוא להמשיך תוס' מוחין בזו"נ כדי להוליד ביחודם נשמות כו'. וזהו הנק' זיווג ישראל ורחל כו'). וע"כ זיווגא דחכימין בליל שב"ק כמ"ש בזוהר דהיינו ג"כ מ"ש אז תתענג על הוי' מבחי' פנימי' ע"י שבפנימי' אבא שמשם מקור הראשון של טיפת יסוד דז"א כו'. כמ"ש במ"א. ויהי' איך שיהי' כחדא שריי' שוה הוא בזיווג פנימי וחיצוני וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ואיך יובדל ביניהם לומר שהשבת נק' קודש ויו"ט מקרא קודש זה בחכ' לבד וזה בבינה לבד. אלא צריך לומר דעל בחי' זיווג פנימי דחו"ב הרי הבינה נכלל בחכ' כמו בחי' עומק המושג שטריד למבלע ולקבל מעצם אין דחכ'. (ונק' מ"י וי"ם כו'). ועיקר הגילוי הוא באור החכ' שנק' קודש שמקבל מפנימיות ע"י וכמ"ש וקראת לשבת עונג והוא מקור התולדה ובחי' מוחין דאימא נכללין לקבל בלבד וכטפל לעיקר כו'. וזהו ג"כ כחדא שריי'. אבל בזיווג חיצוני שהוא לצורך מוחין למדות שבלב שנמשך ליש בהשגה לאורך ורוחב כנ"ל. אז בחי' בינה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור