שנה

שבחסד אינו דומה לחסד שבגבורה, גם גבורה שבחסד אינו דומה לחסד שבגבורה, ומאחר שאחד לא הי' יכול [להיות] במדריגת זולתו, ה"ז הוראה שאינו שלימות ואינו עצם, כי עצם הוא שלימות אנת הוא שלימותא כו'. אבל עכשיו עצם לכן כולם בשוה שיש בו כל ההארות, ואינו דומה לריח כ"א שמן תורק שמך, ולכן אברהם אברהם פסיק, אבל משה לא פסיק כו' להורות על העצם שאינו משתנה, משא"כ ההארה ברבות ההשתלשלות משתנה, וכענין ג' אוירי', האויר האמצעי קר להיותה מתרחקת, והאויר התחתון הוא או"ח מחמת ההכאה על הארץ, או ערך ריחוק סיבוב השמש בחורף. וביאור ענין מה שלמטה יותר הוא ממקום גבוה יותר, יובן מענין מקרא בעשי', דבר ה' מסנה, הר סיני, וענין הגדלת רמ"ח, יניקה, מוחין דגדלו'.

ועוי"ל כי האבות עשו רק הגדלות הכלים, אבל אחר מ"ת כאילו עשאוני, עשי' מחדש מה שלא הי' קודם, משא"כ הגדלה שזה גופא נגדל, וכענין ההגדלה בזמן היניקה, משא"כ ע"י היחוד עליון נעשה עיבור והולדה דבר חדש. ולכן מסתפק בלק"ת מהאריז"ל ר"פ [לך לך] אם היחוד התחיל מהאבות או ממ"ת (וי"ל לכן כשעסקו במצות חתן וכלה לא קרו ק"ש כי זהו כלליות היחוד, ומ"מ הבין הינוקא כי אינו דומה הפרט לכלל, והם עשו כן כי אין בפרט אלא מה שבכלל), האבות המשיכו אורות בכלים, ועכשיו תוס' אורות באצי' י"ל הוספה באורות, וי"ל שזהו ע"י בירור התהו.

בענין היחוד העלה בלק"ת הנ"ל אחר הספק שהיחוד התחיל מהאבות. אבל במד"ר וארא י"ד ע"פ כל אשר חפץ, משל למלך כו' ואני הוא המתחיל משמע שהתחלת היחוד הוא ממ"ת, (וכן משמע במשנה ביום חתונתו כו', אך זהו על לוחות אחרונות, וכמו"כ י"ל בראשונות), והיינו ע"י הקרבנות ל' קירוב, והגם כי גם נח הקריב, שור שהקריב אדה"ר כו', מ"מ הי' זה שלא במשכן משא"כ ממ"ת ועשו לי מקדש, איכניס והדר איזל בני מדעת קונך יש בך כו', ולכן יציאת מצרים הפסק טהרה בדיקת חמץ ה"ג, ולכן ספה"ע ז' שבועות ז' נקיים, יו"ט דשבועות טבילה שער הנו"ן כמ"ש בזהר, וכענין דירת המלך, להיות ביום חתונתו זו מ"ת.

ושייך לזה ענין שמיני למילואים, שהי' ז' קודם והשמיני, ונטל עשר עטרות, ז' קודם כענין יחוד שגרמו האבות כי לא ירד אש שלמעלה עדיין, שמיני ירד

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org