שנג

ודתחה"מ של עשרה נימין, שהענין הוא שעשרה נימין רומזים לעשר ספירות וזהו בחי' יו"ד כו'.

והנה בכדי שיהי' מ"ת צ"ל תחלה יציאת מצרים, וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, פי' מצרים שכמו שיש מצרים בלעו"ז, כמ"כ יש בחי' מצרים בקדושה, והיינו כל בחי' המצרים וגבולים שנמשכים מבחי' שם שדי שאמר לעולמי די כו', וזהו להוציא את בנ"י מאמ"צ היינו שיצאו מהמצרים וגבולים המגבילים ומסתירים כו', ואל פרעה מלך מצרים הוא הרצון הזר דנה"ב. ולזה הי' טענת משה הן בנ"י הוא בחי' הנה"א שיש בנש"י לא שמעו אלי מחמת הקוצר רוח והעבודה קשה שנש"י משוקעים במצרים ואיך ישמעני פרעה הוא בחי' הרצון הזר דנה"ב כו'. ולזה השיב לו הקב"ה וידבר כו' אל משה ואל אהרן ויצוום פי' ויצוום לשון צוותא וחיבור שחיבר אותו את אהרן, דהנה אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את נש"י, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות כו' ואז יכלו נש"י לצאת מאמ"צ, אך כדי שיתחברו משה ואהרן כי רחוקי' הם במדריגה זמ"ז, כי משה הוא בחי' חכ' ואהרן הוא בינה, שהבינה הוא בחי' בריאה דאצי', וחכ' אצי' שבאצי' שאין ערוך בין בחי' בריאה שבאצי' לאצי' שבאצי' וכמו עד"מ שבין בריאה לאצי' עם היות כי אימא מקננא בבריאה, רק עכ"ז הוא בחי' בריאה ואינה בערך האצי', והיינו מפני כי החכ' אינו מאיר בבריאה, משא"כ באצי' שמאיר בחי' חכמה הגם שהוא דרך מעבר הבינה כידוע, וא"כ רחוקי' הם זמ"ז, ולכן וידבר הוי' (צ"ל שזהו בחי' ש' הוי' דלעילא) אל משה ואל אהרן ויצוום בבחי' חיבור בכדי להוציא את בנ"י מאמ"צ כי אהרן שושבינא דמטרוניתא הוא בחי' נש"י, ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא להמשיך גילוי אלקותו ית', וע"י שניהם יצאו בנ"י מאמ"צ, ואל פרעה כו' שגם הרצון הזר דנה"ב יתבטל ג"כ כו'.

וזכו עי"ז אח"כ למ"ת, שע"י מ"ת נעשה ש' הוי' בכאו"א מישראל וכמ"ש פב"פ דיבר הוי' עמכם שנת' מזה במ"א שע"י הדיבור שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך נעשה ש' הוי' בכאו"א מישראל, וש' הוי' הוא בחי' בלי מספר, וא"כ הגם כי ישראל שקיבלו התורה היו בבחי' מספר כמ"ש בפ' במדבר ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו' שהוא מספר ש' הוי' היינו ו' פעמים יו"ד כשהוא מתכפל ה' פעמים, וקיבלו התו' עד שהאיר בהם ש' הוי' שהוא בלי מספר, הרי נתאחד בחי' המספר עם בחי'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org