לשבת. שיומין דחול נק' מוחין דחול ולא מוחין דקודש. פי' קדש מלה בגרמי' מובדל בערך והוא בחי' פנימיות החכ' בחי' קדש עילאה והוא בחי' מוחין דאבא וכן הנק' בחי' מוחין דאימא פי' מוחין דהיינו בחי' חו"ב שבחכ' חו"ב דבינה או בחי' ג"ר דאו"א הנ"ל. ובחי' חכמה שבחכ' או בינה שבחכ' כמו הבן בחכ' וכה"ג כנ"ל נק' מוחין דאבא והוא הנק' מוחין דקודש ולא מוחין דחול וכן נק' מוחין דגדלות דאבא פי' דגדלות החכ' בעצם שהוא נבדל ומרומם בערך מבחי' המוחין שנמשך רק בשביל המדות כמו להטות אור שכל לחו"ג כנ"ל שנק' ז"ת דחו"ב כנ"ל שזה הנק' בחי' מוחין דחול פי' מקור למקור למוחין שבמדות שבלב שהם שרשים ומקורים למדות דששת ימי המעשה בבחי' מל' דאצי' שבא בבי"ע בכלל. בשית א"ש דהוו עלמא דכתי' כי אלף שני' ופי' אתמול כו' שהם וי"ו יומין עילאין דזו"נ דאצי' וכידוע בפי' הזוהר במ"ש כי ששת ימים ולא אמר בששת כו'. אינון ו' יומין עילאין דדכר ונוקבין ימי עולם וימות עולם כו'. וכ"ז נק' מוחין דחול עד גם מה שנמשך מבחי' ג"ר דבינה במדות דבינה עצמה הנ"ל אע"פ שהוא למעלה עדיין מבחי' שכל שבמדות דתבונה שהוא בא בבחי' התפעלות במוח כנ"ל. עכ"ז נק' בשם מדות עכ"פ רק שהם מדות שבבינה עצמה כנ"ל וגם בחי' מוחין של מדות דאבא שמתלבשים במדות דבינה הוא רק בחי' המוחין השייכי' רק לצמצם המדות ואין להם ערך לגבי עצם בחי' מוחין דאו"א כנ"ל שנק' קודש (רק שהשבת נק' קודש בג"ר דאבא ויו"ט נקרא מקרא קודש דנפיק מקודש עילאה דאבא כי גם בחו"ב דאימא הרי נמשך מעצם האין דחכ' לבינה להיות נק' עומק המושג שבכלל יש יחשב לגבי אין העצמי דחכ' כנ"ל ע"כ נק' מקרא קודש וישראל דקדשינהו לזמנים כמ"ש אשר תקראו אתם דווקא והוא בחי' חכ' שבמל' דאצי' שמאיר בעיני העדה הסנהדרין להיות כי חכ' בסוף דמל' שרשה בחכ' בראש דאור אבא עצמו שלמעלה מחו"ב דבינה ובחי' חו"ב דבינה שנק' בשם מוחין דאימא הוא שורש בחי' היו"ט כידוע בטעם ענין ההפרש בין עונג דשבת לשמחה דיו"ט משום דפנימיות אבא הוא פנימיות ע"י ע"כ בשבת אמר אז תתענג על הוי' עונג הפנימי שנק' פנימיות ע"י בפנימיות אבא שנק' ג"ר דאבא. וזהו מ"ש וקראת לשבת עונג כו'. אבל ישראל דקדשינהו לזמנים ששורש המועדים מבחי' מוחין דאימא הנק' מקרא קודש דזמין מהאי קודש דחכ' כמ"ש בזוהר ע"כ נק' בבחי' שמחה כמ"ש אם הבנים שמחה כו'. ומשום דשבת מיקדשא וקיימא מעצמיות אא"ס שבפנימיות ע"י כו' ע"כ אנו אומרים מקדש השבת אבל קדושה דיו"ט שהוא בחי' מוחין דאימא שמקבל ממוחין דאבא ונק' מקרא קודש כנ"ל ישראל הוא דקדשינהו משום דנתחב"ס חכ' בראש ג"ר דאבא בחכ' דמל' שרש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור