סימן כא
בענין הנ"ל1
גם מהרא"י בעצמו בתרומת הדשן סי' ר"מ כתב דיצא הקול שטבעוהו לאו כלום הוא, אפילו הגיד אחד אחר כך שמת. אלא ודאי דהכא לא קאמר אלא לצרף לעדות הגוי על ידי שאלה2 (וכה"ג כתב במשאת בנימין סי' ס"ח), והיינו טעמא, דהא דמסל"ת מהימן היינו משום דקיי"ל דקושטא קאמר וכמ"ש הנמוקי יוסף3, ואם כן היכא דאיכא קלא דלא פסיק ואיכא נמי אומדנא והוכחות, אע"ג דלא מהני בעלמא מהני לאצטרופי לעדות הגוי דקושטא קאמר. ומכל מקום לא מהני אלא בדיעבד, דלא כמשאת בנימין4. ואזיל5 לטעמי' שכתב דהפונדקית6 נמי היתה מראה פנים דקושטא קאמרה ואפילו הכי לא מהני לכתחלה7. אבל מהרי"ק שרש קכ"א כתב דבפונדקית היינו טעמא משום דחיישינן לשאלה, ובזה צדקו דברי מה"ר טעבי"ל שם במהרא"י8, ועיי"ש דקלסי' דגברא רבה הוה, ויפה הסכים המשאת בנימין לדינא, ולאו מטעמי'9.
אלא דכל זה איננו שוה לי10, שהרי אפילו במשלא"ס דעת כל הפוסקים דבעינן מסל"ת בדוקא. גם המשאת בנימין לא התיר אלא באומדנא והוכחות המחזקות דברי העד [ודו"ק], אבל [אומדנא והוכחות] מחמת דרובייהו למיתה לא חזו לאצטרופי, דמכל מקום אינן מוכיחות על אמיתת דברי העד11.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור