סימן נח

סימן נח

מסדר גט סגי נהור, סידור גט מתוך הקיצורים¹

(מר"ב שלום²)

לאהבתך פניתי את לבי לעיין רבא במילתא ובפרט כי דבר גדול הוא לאפרושי מאיסורא ויישר כחך וחילך ארי'³ שעוררת בזה.

והנה ראש דברך אמת, מה שכתבת מצד הסברא, משום שצריך המסדר לעיין בגט היטב אם יארע בו איזה פסול, ואם כן הוא כדברך, שהסומא הוא היודע והוא המסביר גמיר וסביר והמקרא הוא מסייע שאין בו ממש, ודאי דהסומא לא עדיף ממי שאינו יודע בטיב גיטין כו', כי מה בצע בידיעה בלא ראי', וכמו שביאר רבינו הג' אחמו"ר זלה"ה נבג"מ זי"ע בהל' תלמוד תורה⁴ בפירוש מדמה מילתא למילתא שאין הפירוש שמדמה מילתא דלא כתיבה בשו"ע ופוסקים למילתא דכתיבא, אלא אף במילתא דכתיבה, הנה המעשה שבא לפניו אינו המעשה עצמו שהי' בימי הגמרא ופוסקים, וצריך לדמות המעשה שאירע לפניו אם הוא דומה ממש למה שכתוב בגמרא ושו"ע, ואין חכם כבעל הנסיון מצד חוש הראי' אשר למראה עיניו ישפוט בשכלו וידיעתו, ומה שישנו בראי' אצל אחרים אינו מועיל, שהרי זה כמי שכלי אומנתו בידו ואינו אומן, והוא אומן בלא כלים, ולא חזי נמי לאצטרופי, והאריכות בזה אך למותר.

אך מה שעורר עליו עוד כת"ר שלשה פסולי גיטין, הא' משום דסומא דומה ללילה לענין סידור הגט, שכתבו קצת האחרונים⁵ לפסול אפילו בדיעבד, ולכל הפחות לכתחילה, יש לחוש אפילו במקום עיגון. והב' מצד קריאת הגט קודם נתינה על כל פנים, שמעכבת אפילו בדיעבד לענין עדים, וכתבת דהוא הדין לענין קריאת החכם המסדר, משום שהעדים אינם בקיאים, ומשום הכי מעמידין על גבם החכם המסדר, וגם בימי חכמי הגמרא היו מעמידים ממונה⁶ מהאי טעמא. והג' שדנת אותו כמי שאינו יודע בטיב גיטין כו', מפני שלא ידע איסור הסומא, וסמך על שלא מצאו מפורש בקיצורים עכת"ד. הנה שלשה אלה המה נפלאו ממני ולא כן אנכי עמדי.

מה שכתב כ"ת שדומה ללילה ותפסת במושלם מ"ש הב"י (סי' קל"ו⁷) ששמע הטעם שדומה לדין, וחיזקת דבריו והבאת ראי' מחליצה⁸ לפירש"י⁹ והנמוקי יוסף¹⁰ שהטעם שדומה לדין משום שגובה כתובתה, והוא הדין והוא הטעם לגט¹¹. אלא דקשיא לך מ"ש הבית שמואל סוס"י קכ"ג על רמ"א¹² דהתיר להמסדר ליטול יותר משכר בטלה, וניחא לך משום שהדין נגמר על ידי הבעל והאשה והעדים (ומהאי טעמא כתבת גם כן דיש לחלק קצת בין לילה לסומא). הנה אה' לדבריך אכתי תקשי מאי שנא מחליצה, דהא התם נמי נגמר על ידי היבמה והיבם בחליצה ורקיקה וגם על פי עדים דאשתמודעינהו כו', אלא מאי אית לך למימר שאני חליצה דמצות חליצה בג' דיינים¹³, אבל בגט אשה אין צריך דיינים כלל, ומשום הכי נמי אינו דומה לדין כלל שהרי אין צריך ליתן לה אלא בפני עדים, אלא דהוו ממני הבקי אגיטי ללמדם כדפירש"י¹⁴, וכמ"ש גם מעכ"ת, ואם תצטרך לגבות כתובתה תושיב דיינים, אבל מסדר הגט לאו דיין הוא כלל, משא"כ בחליצה שהדיינים יושבים, ואם תצטרך לגבות הכתובה תגבה בפניהם, הרי ישיבתם דומה לאתחלתא דדיני ממונות, לרבי אליעזר דפוסל בלילה¹⁵, ולרבנן הוי כגמר דין, משום שהכל יודעים שאחר החליצה תגבה כתובתה והוי כאילו נשאו ונתנו בדין כבר, ובלילה פוסקים איש פלוני אתה חייב ליתן לה כתובתה¹⁶, וכל זה לא שייך בגט. ולפי זה יפה עשה הבית שמואל שכתב שהטעם ששמע הב"י אין בו ממש, ושכן הוא גם דעת רמ"א. אלא הטעם¹⁷ שהחמירו בו האחרונים ע' בנחלת שבעה סי' מ"ה סקמ"ט (וע"ש שהביא מתוס' דסנהדרין¹⁸ ושם מפורש שאשה מתגרשת בלילה) וס"ק ס"[ו]. ולדידי חזי לי טעמא אחרינא עפ"י מ"ש הסמ"ע בסי' ה'¹⁹ בשם קובץ ישן דלקנין סודר בלילה צריך להדליק נרות כדי שיכירו היטב כו' (אלא דמה שיצא ללמד לענין דין השיגו הש"ך²⁰ עיי"ש) ואם כן בגיטין דחששו הרבה לקרות קודם הנתינה שמא שטר פסים הוא בידו, ואחר הנתינה דילמא עייל לבי' ידי' והחליף, ואם כן מאחר שחשוד לקלקל ולהחליף הרבה כל כך, חששו גם כן שאפילו הדלקות כמה נרות לא יועילו, שמא יפנה לצד אחר שלא כנגד האור לסתור עצה, והי' במחשך מעשיו, והעדים לא ידקדקו כל כך. ואם כן אין חשש זה אלא לגבי העדים, ולא לגבי המסדר, שלא עליו מוטל הדבר הזה וכמו שית'.

ומ"ש מעכ"ת לפסול משום קריאת הגט, שכמו שהעדים צריכים לקרותו הוא הדין המסדר, משום שרוב מצויין אצל גיטין אינן מומחין עכת"ד. תרי תמיהי חזינא הכא, חדא מה ענין הקריאה אצל בקיאות, שהקריאה היא משום דחיישינן דלמא שטר פסים הוא²¹, וכמ"ש גם מעכ"ת, ואין זה אלא עדות בעלמא עדי ראי' וידיעה לקרות, אבל לא ידיעת הדינים וההלכות. ועוד מ"ש שרוב מצויין אצל גיטין אינן מומחין, הוא היפך הגמ' דריש גיטין סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, והוא הדין העדים, דהא צריכים לומר בפני נחתם גם כן, משום דחתימה לשמה נמי בעינן, דמודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו כדאיתא בגמרא²². ומטונך²³ ממה שהבאת דגם בימי חכמי הגמרא היו ממנים בקיאים על הגיטין, משם ראי' דאין לפסול בלי קריאת החכם, דהא תנן²⁴ שינה שמו ושמה כו', ופרכי' עלה ביבמות פ' האשה רבה²⁵ מאי הוה לה למיעבד, ומשני איבעי להו לאקרויא לגיטא, ופירש"י לפני חכם, הרי דמתני' מיירי בדלא אקרויא קמי חכם, ואפילו הכי דוקא שינה שמו ושמה כו' הא לאו הכי לא.

והאחרון הכביד שדן עליו מעכ"ת כמי שאינו יודע בטיב גיטין, מחמת שלא ידע בעצמו איזה חשש איסור וטעה בדין. והנה גדולה מזו משמע בגמרא שהבאתי, שאפילו הי' במזרח וכתב במערב, שהסופר והעדים טעו בדרב ורב הונא כדאיתא ס"פ הזורק²⁶, ובגמרא הנ"ל מוקי לה בדלא אקרויי' קמי חכם, ונמצא שכל הגט נעשה על פיהם בלבד, ואפילו הכי לא פסלינן אלא מטעם שינוי, ולא משום שהגט נעשה בפני הדיוטות, לפי דעם הרא"ם²⁷ שפסל גופו של גט מהאי טעמא. ואף שיש לומר שהרא"ם לא פסל אלא לכתחלה קודם נתינה וכמו שיתבאר, מכל מקום לא אשתמיט תנא ואמורא למימר דבכה"ג דהעדים טעו בדין פסולים לכתחלה גם בשאר גיטין. והא דאמרי' ברפ"ק דקידושין²⁸ דכל שאינו יודע כו', תברא בצדו, דהא מיבעי לן אי לא ידעי אפילו הא דאמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, ופרש"י ותוס' דמיבעי לן אי הוה מילתא דשכיחא, ואם כן כי אמרינן²⁹ אין הכי נמי, היינו נמי דוקא במילתא דשכיחי, אבל מילי מסר יש לומר דלא שכיח כל כך, וכן משמע ביבמות דקט"[ז]³⁰ דדמי לגמלא פרחא או קפיצה. ואם כן הכי נמי פסול הסומא להיות מסדר לא שכיח. והרא"ם דפסל הגט, משום שלא ידעו עיקרי דיני סידור לשון מינוי השליחות. והר"ן שבריב"ש סי' ש"צ³¹ שמשמע מדבריו שחשש לכמה חששות רחוקות שכתב, לא לראוהו בלילה לבד כו', מכלל דלראוהו בלילה נמי חיישינן. היינו לענין המעשה בית דין בלבד, שמכיון שצריך מעשה בית דין להתירה לא הי' סומך על דיינים כאלו (עיי"ש שבחנם הגיה כ"ת שאינן כתיקונו במקום שאינן כדאים).

ומ"ש מעכ"ת בשם תשובות משאת משה³², דאפילו טעו בדין חתם סופר ועד, ואפילו ידעו שהוא אסור אלא שלא ידעו אי מדינא או חומרא בעלמא כו'. ומזה יצא למעכ"ת לדון בדבר חדש שאין לסמוך על המסדרים מתוך הקיצורים שלא ידעו שרש ומקור ההלכה על בורי'. הנה זה משה האיש לא ידעתיו מנו רב, ומנא ליה להחמיר כל כך. ומכל שכן מה שנמשך למעכ"ת למד מן הלמד, לקרות אותם המסדרים מתוך הקיצורים שאין יודעים בטיב גיטין, לא ידעתי מנ"ל הא. שאפילו האוסרים³³ להורות מתוך הקיצורים, כמבואר בדברי רבינו הג' אחמו"ר ז"ל בהל' תלמוד תורה³⁴ אין זה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד לא שמענו. ואף אם תמצי לומר דחששו גם בדיעבד, אין זה אלא בדבר דשייך בהו הוראה, כי לשון הרא"ש כלל ל"א על הלומד מתוך ספרי הרמב"ם שאם אינו בקי בגמרא לא יבין דבר לאשורו סבור שמבין ואינו מבין ויכשל בדין ובהוראה, וזהו דוקא בסברא שצריך עומק השכל והרבה ישוב הדעת, אבל בדברים פשוטים הרי אדרבה נגלה לעין כל שהרמב"ם העמיד הכל בלשון צח לשון המשנה ובשפה ברורה. אלא שרש"ל כתב בהקדמת ים של שלמה ליבמות, רבים לא חקרו אחרי שרש הלכה ומסדרים גט וחליצה כמו שמסדרים הגדה של פסח מתוך הסידורים כו'. ומיירי לענין שיש פתחון פה לבעל דין לחלוק על הקיצורים ולברר מתוך הגמרא שאינו כן, ולא רבים יחכמו בדור הזה להכריע בדבר ההלכה הערוכה בסידור מהר"מ מקראקא³⁵, וכל זה להאוסרים להורות מתוך הקיצורים, ובעל נפש יחוש לעצמו. אבל יש ויש רבים וכן שלמים גדולים חקרי לב שעשו הלכות פסוקות בקצרה דוקא, משום דסבירא להו כאידך פירוש שברש"י³⁶ בהא שמורים הלכה מתוך משנתם, משום דבגמרא אמרינן הא מני כו', או חסורי מחסרא כו', ולכן דור אחר דור ראו הלכה למעשה המוסכמת מפי גדולי ראשונים ואחרונים ועשו הלכות פסוקות בקצרה, למען דעת כל מבין במעט הבנה, ואפילו רק היודע בגמרא ופרש"י ברוב המקומות.

צא ולמד מהל' שו"ב, שבגמרא החמירו מאד ואסרו אפילו בדיעבד מדינא דגמרא³⁷, ואפילו הכי בוחרים בקיצורים. ורבינו הג' אחמו"ר ז"ל³⁸ לא החמיר אלא שיהי' להם גם כן לב להבין בגמרא ופירש"י ברוב המקומות, ומטעם שכתבתי. וגם אין צריך שיהי' בקי אלא בעיקר הל' שו"ב, אבל לא בדבר ששייך להוראה, ומסתפק ושואל יודע קרינן בי'. והוא הדין והוא הטעם לענין גיטין. ומשום הכי נמי אמרו סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, ואף שאינם מורי הוראות בישראל, כי לא עליהם מוטל הדבר הזה להיות בקיאים בכל פרטי ההלכות ודקדוקיהן, אלא בעקרי ההלכות השכיחות וצריכות לכתחלה, וכל שיארע בגט איזה דבר הקשה להם יביאון אל הרב המורה³⁹. ומשום הכי נמי לא פסל הרא"ש⁴⁰ למפרע הגיטין שניתנו בפני עדים שנמצאו שאין יודעים בטיב גיטין, שאף דאיתרע חזקתייהו, ובכה"ג לא אמרינן השתא הוא דאיתרע, מאחר שלא הי' חזקה להם כלל אין כאן אלא ספק אחד שמא אירע כו', וכמ"ש הרשב"א, והובא ביו"ד סי' א'. ומ"ש הרא"ש קשה לאסור למפרע כו', אין זה כדאי במקום איסור מדינא, ויקוב הדין את ההר, ואף במדרבנן כמה גדולים דברי חכמים לקיים גזרתם לפעמים, שאף אם נשאת תצא. אלא ודאי דסבירא ליה דאין כאן אפילו פסול דרבנן, משום דלא שייך כל כך שיארע לפניהם איזו ריעותא בגט הפוסלת מדינא, וגם לא חיישינן דלמא לא קראו הגט קודם הנתינה דהויא ספק מגורשת, משום שמסתמא עשו כמנהג, ואף שלא אתם יודע עד מה אתרמי להו כסומא בארובה. משא"כ בשו"ב דלא שייך זה. והרא"ם לא פסל הגט אלא לכתחלה קודם הנתינה שלא ינתן.

וזכורני שבימי רבינו הג' אחמו"ר ז"ל נשלח גט והרשאה מסמאלענסק ללאדי, והיתה ההרשאה פסולה, כי כתבו ועדיו החותמים בו עדי ההרשאה, במקום עדי הגט, ואמר הרב ז"ל שראויי' לגערה (בל"א וויגוואר), וצוה לשלוח הרשאה אחרת⁴¹, ולא פסל את הגט ולא הדיינים, דלא כרא"ם. ולא ידעתי אי לא שמיע לי' כלומר לא סבירא לי', או מפני שעכשיו הכל בקיאים בקיצורים, ובפרט בסדר שסידר מהרמ"מ מקראקא. וכמדומה לי שזה הטעם שמעתי שעכשיו אין לדון כלל אחר דייני הדיוטות, אם באנו לדון אחר זה לא ימצא אחד בעיר כו'.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org