סימן מא
בענין הנ"ל1
הנה אהו' כולי האי שלח לי ואזיל, אי הוינא חזי טעמא להתירא, בודאי לא הייתי מונע את עצמי מצוותא בסימא2. והן אמת כי אגרתו השנית הגיעני בלובאוויץ ביריד, ועברתי רק דרך העברה בעלמא. בשגם כי אמרתי שזה הי' טרם בוא איגרתי אליו, ובודאי ימצא צד היתר אחר על פי מכתבי.
ואחר כך בא אגרת עוד מרומע"ל לכבוד נ"א3 ידידי שי', וראיתי שם שהזכיר מכתבי, ודנתי שהי' ללא הועיל. ורציתי לדקדק שנית במכתבו, רק שהי' המכתב תחת יד ידידנו נ"א שי', ואגב טרדא לא מצא לפי שעה, רק מכל מקום זכורני שמעכ"ת האריך במילי דסברא, ועל זה נאמר ברוך חכם הרזים שאין דעותיהם שוות4, וכל אחד עומד בשלו, ולי אין סברותיו מכריחות להחזירני מדעתי, ועמדתי על עמדי.
וכעת בא אלי מכתבו שלישית ע"י האברך מ' שמעון במהר"א ממחנינו, ולא ידענא מאי אידון בי' כי טרח טריי'5 בגביית עדות שלו, וזה הפלפול אינו נוגע לי כ"א לידידינו נ"א הרב שי', שהוא פקפק בזה6, ואני לא באתי לידי מדה זו. כי נאמני' עלי דייני ישראל הגדולי' אשר בארץ המה אשר מימיהם אנו שותים, ה"ה הב"ח בתשובות והפ"י אשר העתיק מר בכתבו הראשון, שגם שניהם כתבו שעל כרחך הי' ראשו במים והי' שט תחת המים.
וע"ד המכתב השני אשר החזיק מעכ"ת במילי דסברא, כעת אינו תח"י, וא"א להאריך בו, רק דרך כלל אומר כי שבח אני מאד את דברי הפני יהושע (ויושר כח מעל' שהעתיקו לי7) שכתב בשיעור שתצא נפשו ב' פרסאות, וכתב עוד שאין להתיר על פי סברא, ומשום הכי נמי בנידון דידן, אף שיש אומדנא דמוכח וסברא טובה שנשאר תחת הקרח הראשון כמ"ש מעכ"ת, מחמת שהי' אחוז בסוס והסוס רץ מתחת הקרח והצילוהו מת ואותו לא ראו, מכל מקום להתיר על פי סברא מלבינו, מה דלא מצינו בגמרא, קשה הדבר מאד, ואף לצרף לשטת המקילין ומקטינים השיעור, כי אין בדבריהם שום ראי' נגד משמעות הגמרא ופירש"י כמו שכתבתי כבר.
וממה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש עובדא זו, וכן שאר פוסקים סתמו דבריהם ולא הזכירו שיעור המפורש בגמ', אין ראי', כי גם במשנה וברייתות אחרות לא נזכר שיעור מפורש. וגם הריב"ש לא הזכיר שיעור זה אלא אגב גררא, ומדי דברו העבירו במתק לשונו בהעברה בעלמא לגודל פשיטותו, וגם בעובדא דרבי חנינא בן דוסא גופא לא הזכירו אלא דרך סיפור מעשה. ואם לחלק בא, דדוקא במקום שנטבע יכול לשהות אבל לא לשוט תחת המים, הלא זה אשר כבר עמד בזה הפני יהושע ואתו היתה ושלחה.
איברא מהיותי חפץ צדקו ראיתי הואיל ומתאמץ מעכ"ת בכחא דהתירא, שוינא נפשאי הדרנא בקצת, ואוסיף עוד קצת צד להיתר, ולרפא במקצת את משבח הב"ח ההרוס. דהנה רומע"ל הקשה עליו דנהרות המושכין הוו כמו איכא גלי, ובזה נראה שמתרץ בעצמו במ"ש ששפתי הנהר היו קרושים והי' משבר את הקרח ולא יוכל לעלות, אך מכל מקום הקשיתי עליו דאמאי לא חיישינן להצלה על ידי אחרים, כמו שמצינו בצלוב בירושלמי8 דחיישינן שמא מטרונא עברה ופדאתו. אבל בהא נראה שסברתו אמת, שאי אפשר להגיע ליבשה עד שיצוף על פני המים, וכמו שדקדק מדברי רש"י. אלא דמה שכתב שאי אפשר אלא על ידי דף או גלים ליתא, דהוא הדין על ידי זרם המים. ומכל מקום בעינן שזרם המים הוליכוהו לשפת הנהר למקום שאינו עמוק שיצוף שם על פני המים, ואז אפשר שיעלה מעצמו או על ידי אחרים, משא"כ כשנשקע במים במקום עמוק אי אפשר לו לעלות מעצמו, ובפרט אחר שתש כחו, וגם אחרים לא יצילוהו מכיון שאינו רואה. והנה לפי זה אם שפתי הנהר קרושים עד המקום העמוק ששם הוא משוקע תחת המים, הרי זרם המים דוחהו תחת הקרח, ואי אפשר לו לעלות אף כשיגיע למקום שאינו עמוק שהקרח מעכבו, ובמקום העמוק אי אפשר לו לעלות ואף לאחוז בידיו בקרח, כיון שהקרח הוא למעלה מן המים, וכיון שאי אפשר לו לעלות ולאחוז בקרח שוב לא חיישינן להצלה על ידי אחרים, מאחר שהוא משוקע במים ואין רואה, ואי אפשר לצייר הצלתו כי אם על ידי דייגים והולכי ספינות שתופסים במשוט, ואז יכול להיות שבמשוט הארוך מששוהו והכירו שיש שם אדם וחפשו אחריו והוציאוהו. ובנידון דידן לפי הנראה לא הי' שם באותו פעם דייגים והולכי ספינות, שבודאי היו מספרים אם מצאוהו, ואף אם לא מצאוהו היו מספרים כי מסתמא היו שואלין כל עוברי ארח עבור האיש הנטבע. ולפי שאני מבחוץ ואתם בפנים אתם המדע בכל זה, אם יש בכל זה כדאי להתיר, ואי דלו דורא דלינא9 כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור