סימן לח

סימן לח

עגונה דפולוצק - נטבע תחת הקרח¹

[בענין איש שנטבע במים בחורף תחת הקרח, והי' קרח על פני כל הנהר, רק אחר שני וויארסט ממקום שנטבע הי' מקום פתוח].

גביית עדות²

בפני העיד מ' משה במ' טוביה מעבה"נ³ פאלצק, שבעת שנסע קודם פורים ערך שבוע ומחצה שנת תקפ"ב לדיסנא, והיה נצרך לו ליסע דרך נהר הנקרא דיסענקע ערך שלשים ווייארשט מנהר דווינא, אשר שם נופל הנהר דיסענקע הנ"ל לנהר הגדול דווינא, ובאותו חורף לא היה הקרח חזק, והיה כמה מקומות בנהרות שלא נקרשו על כמה אמות, בערך מאה אמה ויותר. והיה מקום א' אשר היה צריך לנסוע על הקרח שהיה שם דרך כבושה, והיה נראה הקרח חזק שם, והיה נוסע עם נערו⁴ עם עגלה ושני סוסים, והתיר סוס אחד מן הצד (שנק' פריפרוז) ונתן לנערו לאחוז בו, והוא נהג בידו בסוס שבקרון והנער הי' הולך מאחר העגלה עם הסוס השני בידו, ונשבר הקרח ונפלה העגלה עם הסוס עם ר' משה הנ"ל בנהר הנ"ל, ואחז עצמו בהעגלה והיה במים עד קרוב לצווארו, ובתוך כך ראה שהנער שהלך מאחריו צף עם הסוס שבידו והקדימו בנהר [ונראה שהנער נפל עם הסוס קודם שנפל הוא, וזרם המים נשא הנער עם הסוס והקדימו], ור' משה אחריו אוחז בהעגלה וצף, ואחר כך אינו זוכר עוד מה נעשה בו מתוך בלבול הדעת. אך האנשים שמק"ק דיסנא שבאו לקול השמועה, ראו שצף הנער אוחז בהסוס, עד שצף תחת הקרח. וכן כתב לנו הרב המנוח דק' דיסנא⁵, שכמה אנשים שהלכו סביבות הנהר ראו שצף תחת הקרח.

והקרח היה אורכו ערך ששים אמות ואחר כך היה מקום פנוי בלא קרח על כמה אמות, וחזר ונקרש ערך קרוב לשני ווייארסט, עד שנופל לנהר דווינא שנקרש על כמה אמות, ואחר כך היה בנהר דווינא מקום פנוי על כמה אמות, ואחר כך חזר ונקרש. ור' משה הנ"ל צף גם כן תחת הקרח במקום שנפל עם העגלה עד שצף למקום הפנוי, ונסעו אנשים עם ספינה והצילו, אך נערו הנ"ל לא ראו, וחפשו כמה שעות כמעט כל היום בסביבות המקום שנפל וברחוק לצד הילוך המים עד אורך וויארסט. כי אצל ר' משה נפלו מן העגלה שק מעות שבעה מאות וחמשים רוכ"ס, וחפשו על המעות עם עצים ארוכים עם קרוקעש עם שפיצין בראשם, וחפשו כמה ימים אחר המעות כמה ערלים, עד שמצאו השק מעות באותו מקום שנפל, כך סיפר ר' משה הנ"ל, ונערו לא ראו עוד, רק הסוס שהיה אוחז בידו צף תחת הקרח הראשון עד למקום הפנוי ואחזו בו והצילוהו מת, רק זה האיש שעמו לא ראו ולא נודע ממנו מאומה, נראה שנשאר תחת הקרח הראשון, או שצף תחת המים עד תחת הקרח השני על שני ווייארסט ונשאר שם. ואחר כך בסוף הקיץ בעת שהמים היו הלוך וחסור חפשו גם כן בנהר באותו מקום ולא מצאו. עד כאן הגיד ר' משה בפנינו, וכן העיד בתורת עדות בפני הב"ד דמחנינו⁶. והרב המנוח דק' דיסנא כתב לנו גם כן שחפשו שם בשפת הנהר כמה שעות.

והנה זה יותר משנה ומחצה⁷ שהיא יושבת עגונה, ולא נשמע מבעלה כלום.

ובאתי על החתום

נתן הלוי הורוויץ

שאלה⁸

מרוב ימים אפקוד נא לשלום רב רחומאי ידי עליון וידיד נפשי הרב המופלג המפורסם יונק עדרי צאן קדשים משדי חכמתו מפיץ ענני הסכלות מרוח מבינתו הותיק וחסיד כו' כבוד מו"ה יהודא ליב נ"י ויזרח עד בלי ירח

הנה ימים רבים עברו שלא הי' הדיבור של חיבה מצוי בינינו, מעת שהגיעני תשובתו הרמתה על שאלתי בפתחי נדה בש"ע אדמו"ר נ"ע⁹, ובאיזה עניני' בדקדוק התפילה¹⁰, ומרוב טרדותי בעוה"ר וסיבות מתהפוכות הבלי הזמן אשר לא ניצלתי מהם לא הי' הפנאי מסכים לצרפם בכור העיון עוד. ועתה של תורה באתי עוד הפעם בדבר הנצרך למעשה. בנידון עגונה אחת ממחנינו מעבר הנהר שנטבע בעלה סמוך לק"ק דיסנא תחת הקרח בשנת תקפ"ב קודם פורים, ונסעה האשה לשם והביאה לנו מכתוב מהרב המנוח דק"ק דיסנא, שחפשו אותו כמה שעות כמה אנשים שעמדו על שפת הנהר, אך האנשים לא היכירו את האיש הנופל רק שמעו מאיש אחד ממחנינו שנסע תיכף ואמר שהנופל הי' ממחנינו, אך עם הנופל הי' הבעה"ב שלו שנפל גם כן, כאשר מבואר המעשה בהגביית עדות המוסגר פה באריכות, והצילו את הבעה"ב, והי' חולה, ואחר כך לא הי' בביתו עד קיץ העבר, השגתי ממנו הגביית עדות באריכות כאשר מעכ"ת למראה עיניו. והנה האשה עני' וילדה וצועקת אלי, ומחמת חומר הנושא וקוצר המשיג, אשר לא נעלמת ממנו ערכי עלי, אמרתי ארוצה נא עד איש האלוקים, אי דרי טונא דלינא בהדי¹¹ סיעות חברי המ"ץ¹². ושלא תהי' ביאה ריקנית, אסדר לפניו אשר השיגה דעתי הקלושה בעזר האלקי, ואם שגיתי יוריני, כי גם זה המעט כתבתי פסקי ולא אוכל עוד לאטום אזני [לקול העגונה ואבי' אשר צועקים אלי כלה מעשיך] להמתין עד שאסדר הדברים. וזה החילי בעזרת צורי וגואלי.

הנה לכאורה דבר זה מפורש בט"ז¹³ והובא בארה היטיב¹⁴ מעשה באחד שהלך על פני המים על הגליד והי' שם מקום אחד פתוח ונפל שם באותו מקום ונטבע והמים היו שאל"ס והתירו חכמי הדור את אשתו וטעמם הי' כיון דהמים היו נקרשים דינם כמים שיש להם סוף, ע"כ. ומסתמא שהו שם עד שתצא נפשו. ואע"פ שיש לחוש שמא הי' שם עוד נקבים פתוחים, וכמו שהיו במקום שנפל, וכן דרך להיות בנהר נקבים שעושים להשקות בהמות ועוברי דרכים, וכל שכן אם הי' בעיר בודאי דרך להיות כן בהרבה מקומות, ואם כן שמא צף מתחת המים למקום אחר בריחוק מקום כל כך שאין יכולים לראותו וכל זה בתוך שיעור שתצא נפשו, ויצא משם, אעפ"כ לא חיישינן לזה שישוט תחת הקרח. ואם כן הוא הדין בנידון דידן. ומעשה רב, שנעשה על פי חכמים רבים ושלמים, והט"ז גם כן מסכים לזה, מי יחלוק על זה.

אך באמת מהוראת הט"ז לבד אין ראי' לנידון דידן, דכאן בנידון דידן היו מקומות פתוחים לגמרי, שלא נקרשו המים ברוחב כל הנהר ובאורך כמה אמות, כאשר מבואר בגביית עדות, ואם כן יש לומר שמא צף תחת הקרח, או גלי אושפלוהו למקום רחוק [או זרם הנהר כו'] עד מקום הפתוח בלא קרח, ויצא משם וניצול והלך לארץ רחוקה. וכמו שאנו רואים שגם האיש שהי' עמו זה האיש משה, צף תחת הקרח למקום פתוח וניצול שם. ואף שחפשו שם כמה אנשים ושהו כמה שעות ולא מצאו אותו, שמא צף תחת הקרח עד מקום הפתוח שבנהר דווינא וניצול שם.

ואינו דומה למעשה שבט"ז, ששם נקרש כל הנהר, רק שהי' עוד נקבים פתוחים, לכן אף אם נאמר שצף תחת הקרח עד נקב השני, איך הי' עיניו פתוחות לראות תחת הקרח לצמצם המקום להגיע שם דוקא וליצול משם. ואף אם נאמר שבמקרה צף, או גלי אושפלוהו לנקב השני, איך ראה במים שיש כאן נקב, וגם לומר שהי' דעתו צלולה כל כך, ובכחו גם כן לעלות [מנקב כזה ששואבין בו מים] על הקרח שנקרש סביבו, שידוע שקשה מאוד לעלות ממנו. ומכל שכן שבנקב שנפל לא הי' יכול להתחזק ולעלות, ולאחר שצף תחת הקרח ונתקרר ונתייגע יצמצם לעלות במקום הנקב, לכן ודאי אי אפשר, אם לא ע"י מעשה נסים, ואין לחוש למעשה נסים, כן אמרו בסוף האשה בתרא¹⁵, ולכן הוה ממש כמים שיש להם סוף. אבל בנידון דידן אפשר לא היו מתירים חכמי הדור והט"ז, כיון שהיו מקומות פתוחים שלא נקרש הנהר כלל, והי' פתוח על כמה אמות בארכו של נהר שיעור גדול, אפשר צף עד המקום הפתוח שלא ראוהו ויצא משם לחוץ דנהרי, או אנשים ראוהו צף והצילו אותו, והלך משם לארץ רחוקה.

אך הנה באמת מקור דין זה דתחת הקרח הוא מתשובת הב"ח, ובת' הב"ח יש בנידון זה שתי תשובות בסי' ע"ט ובסי' ק"ד, והנה מעשה הט"ז נראה שכיוון על המעשה שבסי' עט בב"ח, ששם איירי שנטבע בנקב שבקרח, וכל הנהר הי' נקרש, רק שהיו עוד נקבים אחרים בריחוק מקום, וערלה אחת עמדה שם ושהתה בערך שעה וראתה שבמקום שנטבע היו המים סובבים עליו כמו גלגל וגם היו המים מבצבצים [אשר מזה נראה שנפל לקרקע הנהר שם ולא צף להלן כיון שהיו מבצבצים ונעשים כגלגל במקום אחד ודו"ק] יעו"ש באריכות, ולדעת הב"ח שיעור שעה הוא יותר משיעור שתצא נפשו, ומתיר שם מטעמים שכתבנו למעלה. ועוד טעמים יעו"ש, ויבואר עוד לקמן. וסיים שם שהרב הגדול מהרש"א וגם רוב הגדולים בארצינו הסכימו עמו, ונשאת לאיש. ומזה באמת אין ראי' כל כך לנידון דידן.

אבל תשובה שני' שבסי' ק"ד, מבואר שם המעשה, שהלך על הקרח ונשבר תחתיו ונפל במים, ולמחר חפשוהו, והגידו העדים כי הי' הנהר נקרש סביב המקום שנפל שם כמה אמות, ואחר כך הי' פתוח קצת, וחזר ונקרש הכל לכל מראה עיניהם. ומתיר גם כן מטעם דבש"ס לא אסרו רק מטעם גלי אושפילוהו או דף נזדמן לו בנשברה הספינה, אבל תחת הקרח ליכא גלים, וליכא למימר נמי דף נזדמן לו, כיון דלא נשברה הספינה, ולא חיישינן לחומרא מן הסתם שמא דף נזדמן לו היכא דליכא דף לפנינו, ואפילו נזדמן לו דף לא הי' מועיל כלום, דהמים היו נכנסין לפיו תחת הקרח ומת מיד, עכ"ל הנצרך לנו, ומאריך שם עוד, ומסיק להתיר בלי גמגום. ואם כן דמיא לכאורה לנידון דידן, ויש לנו עמוד גדול לסמוך עליו, וכבר נעשה מעשה בכיוצא בזה בהסכמת המהרש"א, ומדהביאו בט"ז נמי נראה שמסכים להיתר מטעמים אלו אם כן בנידון דידן נמי מותר.

אך אחר העיון יש לגמגם בזה, דהנה הב"ח גופא הביא בב' תשובות אלו שהרב מו' יהושע מהורדנא שדא בה נרגא [הוא בעל תשובות פני יהושע בעל המחבר מגיני שלמה] מעובדא דפרק הפרה¹⁶ דרבי חנינא בן דוסא, דמבואר שם שיכול לחיות במים שתי שעות [ותמוה הוא שלא הביא הב"ח ממקומה במס' יבמות בסוף המסכת¹⁷ האי עובדא גופא, וכן על תשובות פני יהושע יש לתמוה כן, וכבר העיר מעל' כזה על מהרי"ט¹⁸ [בתשובת כבוד מעכ"ת אלי זה כמה שנים¹⁹]. ובאמת נמצא מחלוקת הרב הפני יהושע הנ"ל בתשובות פני יהושע חלק אבן העזר סי' ז', מביא המעשה באריכות שם [אשר לא הובאה בפרטיות בתשובות הב"ח הנ"ל], ונראה שהיינו האי עובדא גופא שבב"ח בסי' ק"ד, וז"ל שם אחר שהביא המעשה באריכות עם הג"ע, שנמצא יהודי א' רחוק ממקום הנפילה יותר משלשים פרסאות אחר שנה ונכרי מסל"ת הגיד בגדיו יעו"ש באריכות כתב וז"ל, אם באנו להתיר מטעם שהיו המים קרושים ואי אפשר לעלות משם כמו ששמעתי חכם אחד שהתיר מהאי טעמא [כוונתו על הב"ח אולי על המעשה דסי' ע"ט אשר מקודם ודו"ק], ובעיני קשה מאד להתירה מהאי טעמא, דמאן לימא לן שהנהר היה קרוש כולה, דלמא לא היה קרוש כי אם פרסה או שתי פרסאות למראה עיני העדים, ואחר כך היה בו מקום פתוח ועלה משם, שהרי משמע פ' הפרה גבי עובדא דר' חנינא בן דוסא דאפשר לחיות שתי שעות תחת המים, דקאמר שעה ראשונה אמר להם שלום וכן שניה, (משמע דסבירא ליה דשיעור שתצא נפשו הוא עד תחילת שעה ג', וכן הוא דעת מהרח"ש²⁰, אבל דעת ריב"ש²¹ ומהרא"ש²² הוא עד סוף שעה ג), אם כן שמא צף תחת המים שתי שעות למקום רחוק ושם עלה. ולא עוד אלא אפילו אם היו העדים מעידין שהיה הנהר קרוש מאה פרסאות, שלא היה באפשרי לבא למקום פתוח פחות משתי שעות, מכל מקום יש לחוש שמא ביום שראו העדים היה כן, ובלילה כשנפל אי אפשר להעיד שהיה נקרש כל כך, כי כן דרך הנהר שהוא נקרש א' א', ועתה הוא פתוח ולמחר הוא נקרש. הן אמת כי יש לדון קצת להתיר ממ"ש רש"י סוף פרק האשה רבה²³ גבי עובדא דר' שילא באגמא דסמקי, כתב שם ד"ה אגמא דסמקי כו' כמים שיש להם סוף דמי שאינו יכול לשוט על פני המים למרחוק וכו', (בנוסח שלנו כתוב על פניהם, ולא על פני המים, ואם כן לא קשה כל כך ודו"ק) הרי משמע מדבריו דהטעם במים שאין להם סוף חייש שמא שט על פני המים למרחוק, ואם כן בכאן שהקרח הוא על פני המים ואי אפשר לשוט על פני המים, והוא תחת המים, אם כן מאן לימא לן דחשו חכמים שישוט למרחוק תחת המים, דשמא אי אפשר לשוט שם למרחוק תחת המים, כי אע"ג דאפשר לחיות שתי שעות כמו שנתבאר, מכל מקום לשוט שם אי אפשר, כיון דכבר תש כחו תחת המים ואין לנו להוסיף חומרא מה שלא מצינו בפירוש שהחמירו ז"ל, כיון דמים שאין להם סוף עצמו חומרא דרבנן היא כמ"ש לקמן. אבל בפ' האשה שלום דף קט"ו כתב רש"י בפי' ד"ה מים שאל"ס שמא צף תחת המים וכו', אם כן גם הכא איכא למיחש להא, וכיון שאמרו חז"ל שאפשר לחיות תחת המים כמה שעות אין אנו [יכולים] לבדות סברא מלבינו לחלק בין מים קרושים למים שאינן קרושים, כיון דלא מצינו חילוק זה מבואר. ואף דסברא פשוטה מדאי אפשר לו לחיות כה"ג שאין לו שום אויר, כי הוא סתום מכל הצדדים, והוא מת בהבלו שלו עצמו כדאמרינן בפ' הנשרפין דף ע"ז כפה עליה גיגית וכו', ואמרינן התם דהוא מת בהבליה, וכן בביתא דשישא, וכל שכן הכא שאין לו רוח כלל, מכל מקום קשה להתיר אשה מסברה, ואין צריך לומר במים שאל"ס דרובן לאיבוד ואפילו הכי החמירו חכמים והלכו אחרי מיעוט, אע"ג דפשיטא דמעוטי דלא שכיח הוא, אפילו הכי משום חומרא דאשת איש חשו למעוטי, הכי נמי איכא למיחש דילמא איכא אחד מני אלף שיכול לחיות, ולא התירו חכמים כי אם היכא שאי אפשר שלא מת. ואפילו אי הוי אפשר להתיר מסברא, מכל מקום כתבתי כבר שהכא שראו בלילה איכא למיחש שמא במקום קרוב היתה פתוח, ולכן אין להתירה מהאי טעמא. אבל נראה להתיר מטעם הסי' שהיו כו' עכ"ל [והעתקתיו כולו²⁴ הנצרך לענינינו, לפי שאינו מצוי הס' הנ"ל].

והנה אחר העיון שבתרתי פליג הפני יהושע, חדא דלהב"ח שיעור שתצא נפשו הוא לא יותר משעה בודאי ולהפני יהושע הוא עד תחלת שעה ג', ואם כן אפילו הי' ברי לנו שכל הנהר על עשרה פרסאות וכדומה נקרש בלי שום נקב, רק שלא עמדו עליו יותר מב' שעות בעת שנפל, הי' אסור מטעם שמא לאחר שהלכו מן המקום עלה משם ויצא לארץ אחרת, כיון שיכול לחיות תוך המים ב' שעות, ולהב"ח אינו יכול לחיות כל כך במים, ושם בעובדא דרבי חנינא בן דוסא שאני שהי' בבור שהי' מטפס ועולה כמה פעמים יעו"ש.

והשנית בשהיו מקומות פתוחים שלא נקרשו, אסור להפני יהושע אפילו אם שהו עליו עד שתצא נפשו בודאי, אעפ"כ אסור לדעתו שמא בתוך שיעור זה צף תחת המים ותחת הקרח למקום רחוק שלא ראוהו מכאן ועלה שם קודם שיעור שתצא נפשו. ומשמע נמי לדעתו דיכולים לשוט ערך ב' פרסאות תוך שיעור זה [ובאמת הוא רחוק מן השכל שיהי' אדם יכול לשוט ערך ב' פרסאות תחת הקרח מלובש בבגדיו בתוך שני שעות], אבל להב"ח וסייעתו לא חיישינן לזה, דסבירא ליה דאי אפשר לשוט תחת הקרח כלל, דליכא גלים ושאר טעמים.

והנה נידון דידן לכאורה דמיא למעשה הפני יהושע, הוא המעשה שבב"ח בסי' ק"ד, שהפני יהושע פליג על היתר הב"ח, רק שהתיר שם מטעם סימני גופו ובגדיו, והב"ח נראה דיחידאה הוא. ואף שכתב בסי' ע"ט שהסכימו בהיתר זה המהרש"א ושאר חכמי הדור, ושם לא היו סימנים כלל, יכולים לומר דשאני התם שהי' כל רוחב הנהר נקרש באורך כמה פרסאות רק שהי' נקבים, כמו שעושין לשאוב מים [שקורין בלשון רוסי פראפלעקות] בכמה מקומות רחוקות זה מזה, אפשר קרוב לתחום שבת, ואם כן אף שנאמר שיכולים לחיות תחת הקרח ולצוף תחתיו אף דליכא גלי ובלא דף, אבל האיך יצמצם המקום הפתוח שיעלה משם, וכי היו עיניו פתוחות תחת הקרח לראות כיונה במעי הדגה, ובפרט לאחר שעיף ויגע כו', וכאשר כתבנו למעלה, וכמ"ש הב"ח בעצמו סברא זו בסוף סי' ק"ד.

וגם הי' שם בסי' ע"ט עוד אומדנות שעלה ג' פעמים, וצעק פעם אחת שיצילו אותו, ואחר כך נפל עוד ונראה שכלה כחו כמו שמבואר שם בסי' ע"ט המעשה בל"א [דא איז ער אריין גיפאלין איז ג' פעמים קען פאר קומען און האט גישריען פעם אחת ראטעוון און האט זיך דער צונדן האט מען נישט גיהאט צו ראטווען דא איז ער ארונטער גיפאלין, עכ"ל שם]. ולכן הסכימו עמו חכמי הדור, והט"ז נראה דאההיא קאי, אבל במעשה שבסי' ק"ד דליכא אומדנא זאת, וגם היו מקומות פתוחים לגמרי בכל רוחב הנהר, אפשר דלא היו מסכימים עמו בטעמו, רק דשם התיר הפני יהושע בלאו הכי משום סימנים כמ"ש בתשובות פני יהושע הנ"ל.

ועוד יש לומר דשם בסי' ע"ט הי' עוד סניף להתיר, שבערך שעה אחר כך היו המים סובבים עליו כמו גלגל, וגם היו המים מבצבצים באותו מקום שנפל כמו שמבואר שם, וזה מוכח שנשאר מונח שם על הארץ תחת המים ולא צף להלן תחת המים, שכן דרך המים להעשות כמו גלגל סביב המקום שנופל איזה דבר, וגם מהבצבוץ נראה כן שנשאר מונח שם שכלה כחו, דאם הי' צף להלן לא היו מבצבצין באותו מקום, ולא הי' נעשה כמו גלגל עליו על מקום א', וא"כ בודאי מת שם.

משא"כ בנידון דידן, וכמעשה דסי' ק"ד, אפשר דלא היו מסכימים עמו חכמי הדור, להתיר וכמו שפליג הפני יהושע להדיא, ובנידון דידן לא הי' המים סובבים עליו וגם לא נראה בו סימנים שכלה כוחו, רק שצף תחת הקרח אחוז בהסוס, ואם כן אפשר צף עוד תחת המים גם במקום פתוח הראשון שהצילו את ר' משה שם, והוא שט להלן עוד תחת הקרח הב' עד למקום פתוח הב' בריחוק מקום שלא ראוהו ושם ניצול, כמו ר"מ שניצול במקום פתוח הא', אף שהי' תחת קרח הראשון.

ובזה נסתר נמי סברת הב"ח, שכתב שאי אפשר לשוט כלל תחת הקרח אף על ידי דף, דהא החוש מכחיש זה שר' משה ניצל על ידי זה, ולא נשאר תחת הקרח. אך באמת גם הב"ח לא כתב זאת רק לסניף בעלמא, ועיקר היתירו היא דבלא דף אי אפשר לשוט תחת הקרח מקום ארוך קצת דליכא גלים, ודו"ק שם. אבל בזה נמי אפשר דלא הסכימו חכמי הדור עמו.

ועוד קשה לכאו' להתיר למעשה בנידון דידן, כי אפשר שאף הב"ח בעצמו לא הי' ברור לו למעשה לסמוך על זה לבד שאי אפשר לשוט תחת הקרח בלא דף על כל פנים, כיון דליכא גלים, וגם נתקרר כו', אלא מחמת שבמעשה דסי' ק"ד היו באמת גם כן סימנים בבגדים וקצת בגופו, כמו שהביא באריכות המעשה הנ"ל בתשובות פני יהושע הנ"ל, והפני יהושע סמך עליהם לבד. רק כל מה שהאריך בתשובות ב"ח הנ"ל להתיר מטעם תחת הקרח לבד הוא להלכה, אבל למעשה אפשר עיקר סמיכתו על היתר הפני יהושע, וכמו שנראה קצת מלשונו סוף התשובה הנ"ל שסיים וז"ל, כל זה נראה להתיר האשה אם נאבד במים ולא נמצא כלל, כל שכן בנידון דידן שנמצא איש והכירוהו בסימנים, דאיתתא זו שריא מטעם שנטבע תחת הקרח כאשר אמרנו, ובהצטרפות הסימנים על כן הסכמתי להתיר בלי שום גמגום עכ"ל, משמע דבלא הצטרפות הסימנים הי' מגמגם עדיין, אף שכבר התיר בסי' ע"ט. ומעשה דסי' ע"ט הי' קודם כמה שנים, דשם כתב שהי' שנת ש"צ, [ומעשה זו דסי' ק"ד הי' שנת שצ"ז]. ושם הסכימו גם כן חכמי הדור כו', כבר כתבנו, דשאני התם שהיו רק נקבים פתוחים ושארי אומדנות כאשר כתבנו למעלה, משא"כ כאן , לכן הזכיר כאן שנמצא איש וצירף הסימנים.

והא דלא סמך אסימני' לבד, היינו משום דהסימנים גופא יש לפקפק עדיין, שתלוי בפלוגתא אם שני סימנים מצטרפים להיות סמובהק, ואם סימני' עשויי' להשתנות לאחר מיתה, ובגדים חיישינן לשאלה, וגם לא הי' סימנים בבגדיו, כמו שפלפל בזה שם הפני יהושע בתשובה הנ"ל, לכן לא רצה הב"ח לסמוך אסימנים לבד, ולכן צידד משום תחת הקרח. אבל זה דוקא בצירוף הסימנים, אבל בלא זה אפשר לא הי' מתיר שם.

וא"כ בנידון דידן שלא נמצא כלל קשה להתיר לכאורה, ובפרט שדבר זה דתחת הקרח חידוש הוא שלא נמצא בשום פוסק ראשון ואחרון, הבו דלא להוסיף עליו. ואדרבה בתשובות מהר"ם ב"ב סי' תתקע"א²⁵ [בדפוס פראג] משמע לכאורה שאין להתיר במשאל"ס בשום אופן, אע"פ שיש אומדנות טובות אין לחלק שום חילוק, ולא אזלינן בתר רוב.

[וז"ל²⁶ מהר"ם שם מעשה בבחור א' שהלך בספינה כו' ונטבע כו' ובמקום שנטבע סלעים וטרשים והגליד גדול הי' שולל ושוטף כל הנמצא כו', והנני מסופק בדין זה שהרי חכמים הקילו בכל דוכתא בעדות אשה יותר משאר עדות מתוך חומרא כו', וגם החמירו במשאל"ס, כי יכולני לתלות שגל זה מוסרו לגל אחר אז דווקא יש לחוש, אבל בנידון זה שיש מכשולים ותיקולין כו' וסלעים וטרשין באמצע, וחתיכות גסות של גליד מכסים את הנטבע, והם דוחקים אותו לעומק ומפרקים גופו לנתחים, וזה ודאי, ולהחמיר איכא ספק ספיקא, הי' לנו לומר דלא מוציא מידי ודאי, וכל שכן שהעד רוצה להעיד בודאי, שהי' ראוי להתירה שלא תשב הבחורה עגונה כל ימי', כי שקדו על תקנת בנות ישראל.

תשובה. כלום חלקנו אלא במים שיש להם סוף למשאל"ס, אבל במשאל"ס [וט"ס הוא שם שיל"ס, כי יש שם בלא זה הרבה ט"ס, ודו"ק שם] גופייהו לא פלוג רבנן כלל בין היכא דאיכא סלעים וטרשין להיכא דליכא, וכזאת וכזאת החמירו חכמים בעדות אשה נפל לגוב אריות נפל לכבשן האש אין מעידים עליו, ואף [אנו] היינו מוצאין ברצון תקנה לעגונה, אבל מה נעשה אין לנו אלא דברי רבותינו שאמרו נפל למים שאל"ס אשתו אסורה, וכבר טרחו קמאי דקמן למצוא צד היתר ולא עלה בידם.

מאיר ב"ר ברוך ז"ל

מכל הנ"ל משמע לכאורה שאין לחלק כלל במשאל"ס, היפוך דברי הב"ח והט"ז אלו. תירץ הרב דק' יאנוויץ בתשובתו אלי מכבר²⁷, שיש לומר דהכי פירושו, דלא מצינו שחלקו חכמים בין היכא דאיכא סלעים להיכא דליכא, ואף שחלקו בין מים דקוו וקיימו לפי דעת רב שילא²⁸, וגם למסקנא בין היכא דאיכא גלי' כו', היכא דאתמר אתמר, דלא דמי היכא דאיכא סלעים למים דקוו כו', כי אפשר שזרם המים יעבור דרך בין הסלעים או על גביו, וגם האומדנא מחתיכות הגסות אפשר דלא חש לי' מהר"ם, משום דיש לומר דאדרבה הן הגורמין להציל על ידי שנתפס ועלה על גבי החתיכות ואחר כך עלה מחתיכה לחתיכה עד שניצול, משא"כ בנידון הב"ח הוה כמיא דקוו ממש, ואף שהמים הולכים תחת הקרח כיון שאי אפשר לו לצאת משם והקרח מכסה אותו כו', אם כן יש לומר דמ"ש מהר"ם לא פלוג רבנן היינו היכא שאין שינוי במים עצמן אלא שיש בה סלעין וטרשין שלא יצאו מתורת משאל"ס, משא"כ היכא דקוו וקיימו שהשינוי במים עצמן, וכן בנידון הב"ח ומהרש"א והט"ז חשוב כמו שינוי במים עצמן שנעשו קרח. עכ"ל הרב בתשובתו אלי, וכן נראה לי עיקר כתירוץ הב'²⁹ ודו"ק].

וכבר דיבר כבוד מעכ"ת מתשובה זו בתשובתו אלי נידון העגונה שנטבע בעלה שיכור³⁰, אבל על כל פנים דבר חדש הוא להתיר תחת הקרח ואין להוסיף עליו. ובאמת מ"ש הב"ח שתחת הקרח דליכא גלים ולא דף אי אפשר ליצול כמשמעות מסקנת הש"ס, ולא היא כיון דאיכא גלי כו' משמע אבל היכא דליכא גלים באמת מותר במשאל"ס, תמוה הוא בעיני ולא זכיתי להבין ראייתו, דהלא כל עיקר ס"ד דרב שילא להתיר באגמי דסמקא הוא כיון דקוו וקיימו כמשיל"ס דמו, ועל זה מסיק הש"ס ולא היא כיון דאיכא גלי אומר גלי אשפלוהו אפילו היכא דקוו וקיימו, אבל בנהר המושך אין אנו צריכים לסברת גלי אושפלוהו דבלאו הכי אסור משום דזרם הנהר אושפלוהו למקום אחר ועלה משם בתוך שיעור שתצא נפשו, כי כל פלפול הש"ס הוא על קוו וקיימו דווקא. ואם כן בנפל תחת הקרח בנהר המושך, אף אם נודה לסברת הב"ח דליכא גלים תחת הקרח, אבל מכל מקום יכול לצוף תחת הקרח לצד הילוך הנהר מחמת זרם המים שנושא אותו לצד הילוכו של הנהר מאליו.

רק דהועילה לנו סברת הב"ח, באם הי' נודע לנו שלצד הילוך הנהר במורד ליכא נקבים בקרח רק נקרש כולו על כמה פרסאות באורך, שאי אפשר להגיע למקום פתוח בודאי בתוך שיעור שתצא נפשו, אע"פ שלצד מעלה של מקום הנפילה היו מקומות פתוחים בנהר בלי קרח, אזי מכל מקום יש להתיר מטעם דהנהר בוודאי לא נשא אותו לצד מעלה נגד זרם הנהר והלוכו, וגם לשוט בעצמו לצד זרם הנהר קשה מאד אפילו על המים, ובפרט תחת הקרח לאחר שנפל בוודאי לא שט בכוונה, ואם כן מאי איכא למימר גלי כו', תחת הקרח ליכא גלים, אבל לצד הילוך הנהר אין צריך לסברת גלים. ואם כן קשה להתיר ביש מקומות פתוחים. רק דמכל מקום בנקרש כולו על פני רוחב כל הנהר, רק דשיש מקומות פתוחים בנקבים, יש להקל מטעם דהאיך יצמצם המקום, וכמ"ש למעלה. אבל בנידון דידן קשה להתיר לכאורה.

והנה בענין שיעור שתצא נפשו שנחלקו הב"ח והפני יהושע הוא מחלוקת דקמאי, כבר דברנו בזה [בתשובה שכתבנו למעלה, וגם מעלתו פלפל בזה בתשובתו אלי³¹ בענין הנ"ל]. אך אין מהצורך לנידון דידן, כי כאן בנידון דידן שהו כמה שעות וחפשו אחריו וגם הלכו לצד הילוך הנהר וחפשו, ויצאה אשה זו מחשש איסור דאורייתא לכל הדעות.

והנה אחר שכתבו הפוסקים שמצוה וחוב על כל מורה לחפש ולחזור אחר היתירא, כי הרבה חששו חז"ל לתקנת עגונות, נראה כי אחרי העיון נלע"ד להתיר בנידון דידן, ולדעת הב"ח ומהרש"א והט"ז בוודאי מותרת, ואפשר אף לדעת הפני יהושע מותרת.

כי הנה בנידון דידן ראו שצף הנער תחת הקרח לצד הילוך הנהר במורד, בוודאי אין חשש שמא צף תחת הקרח לצד מעלה, או גלי אושפלוהו לצד מעלה לנגד זרם הנהר, בודאי אין לחוש לזה, מלבד סברת הב"ח דתחת הקרח ליכא גלים, בוודאי חשש רחוק הוא שיצוף נגד זרם הנהר. דאף דבש"ס חששו לגלי אושפלוהו היינו במים דקוו וקיימו, רק על ידי הרוח יתרוממו גליו לצד שהרוח נוטה יכולים להשפילו, אבל בנהר המושך, שיהי' יכולת בגלים לשאתו נגד הילוך הנהר זה לא שמענו, אם לא על ידי רוח שאינו מצוי', וזה לא נשמע שהי' רוח גדולה אז, וכל שכן תחת הקרח. ובפרט שראינו שצף תיכף תחת הקרח לצד הילוך הנהר אחוז בהסוס, וגם ראו אחר כך שהסוס צף מתחת הקרח כמבואר בגביית עדות, בודאי לא צף אחר זה תחת המים לאחור.

ואם כן כל עיקר החשש כאן רק שמא צף במורד עם זרם המים שנשאו אותו לצד מטה עד מקום פתוח, ויצא שם בריחוק מקום שלא ראוהו, וכל זה בתוך שיעור שתצא נפשו. אבל כאן בנידון דידן שעד מקום פתוח הא' לא הי' רק ערך ס' אמות, והמקום פתוח הנ"ל לא הי' שיעור גדול, ואם כן אם יצא משם בודאי היו רואים אותו מן המקום שנפל. אף אם נאמר שאפשר שהנהר הולך שם בעקום, ואם כן אי אפשר לראות מן המקום שנפל לשם. אבל מבואר בגביית עדות שחפשו אנשים הרבה אחריהם שבאו לקול השמועה. וגם יש שראו תיכף והלכו לצד הילוך הנהר וחפשו הרבה, וראי' שהוציאו את ר' משה, וגם הסוס הוציאו מת, וחפשו הרבה אחר המעות, ואם כן אם יצא משם בוודאי היו רואים אותו.

וגם בלאו הכי רחוק מאד על פי דרך הטבע שיצא מעצמו תיכף כשיגיע למקום פתוח בריא וחזק, לאחר שבכאן במקום שנפל לא הי' יכול להציל את עצמו כשהי' אחוז בהסוס, ואחר כך כשנתקרר תחת הקרח והי' עייף ויגע, וגם נשאר לבדו, יצא מעצמו לחוץ הנהר, והלך תיכף בדרך מרחוק בריא אולם, ועקבותיו לא נודעו.

רק כל עיקר החשש שאנו חוששין בכל מקום במשאל"ס הוא שמא הצילוהו אנשים אחרים והלך בדרך מרחוק [או בים שמא פלטוהו הגלים בא' האיים ונשאר שם]. אבל כאן בנידון דידן שהי' קול רעש גדול, וחפשו אחריו יהודים ונכרים רבים שחפשו אחר המעות, אילו הצילוהו הי' נשמע הקול שניצול איש א' שמצאו אותו צף, ובפרט במקום קרוב כזה. וכאן לא נשמע ולא נראה מאומה, אף שחפשו היטיב ודקדקו, בוודאי מוכרח הדבר שלא יצא במקום פתוח הראשון. ולא יתעקש בזה כי אם עיקש ופתלתל.

רק כל עיקר החשש הוא שיש להסתפק עדיין שמא צף תחת המים במקום פתוח הא', ולכך לא ראו אותו, וצף תחת הקרח הב' עד מקום פתוח אחר וניצול שם, שלא ראו אותו ולא חפשו שם באותו עת.

והנה מבואר בגביית עדות שהי' נקרש ערך שני וויארשט עד שנופל לנהר הגדול דווינא, וגם שם הי' נקרש על כמה אמות עד מקום פתוח, ואם כן הי' בוודאי יותר משני וויארשט מן המקום שנפל אפשר קרוב לג' וויארשט. ואם כן מוכרחים אנו לומר שצף ערך כזה תחת הקרח ותחת המים [כי לא ראוהו במקום פתוח הראשון]. ואם כן לדעת הב"ח ומהרש"א וט"ז ששיעור שתצא נפשו הוא פחות משעה, ודעת מהרי"ט³² שהוא דבר מועט, וגם דעת הב"י בתשובה בחלק אה"ע³³ [יעויין שם בתשובות מבי"ט הא' והג', ובתשובות ב"י על זה, במחלוקת ארוכה שביניהם בדעת הר"א מווארדין ונדפסו תשובות אלו גם בתשובות מבי"ט³⁴] נראה שהוא חצי שעה לבד ולא יותר, וכן נראה דעת מבי"ט.

ואם כן הכא בנידון דידן הוא יותר משתצא נפשו עד שיבוא למקום הפתוח שבנהר דווינא, ואם כן וודאי מת מקודם שיגיע לשם, כי לצוף תחת המים ותחת הקרח יותר משני וויארשט מלובש בבגדים בוודאי הוא יותר משעה, כי אפילו לשוט על פני המים בבגדים הי' נצרך ערך זה, אבל תחת הקרח והמים בוודאי אינו צף במהירות, וצריך זמן יותר, ואי אפשר לו לחיות כל כך תחת הקרח, להחזיק רוחו בקרבו, לדעת הגאונים אלו.

ועדיף ממעשה הב"ח סי' ק"ד, ואפילו ממעשה שבסי' ע"ט, דשם הי' החשש שראו מקומות פתוחים בנקבים בנהר, אפשר לא היו רחוקים כל כך ממקום הנפילה, ושם לא חפשו אחריו לצד מורד הנהר, ואם כן אפשר שהי' קרוב שיכול להגיע אליהם בתוך שיעור שתצא נפשו, ואעפ"כ התירו הב"ח ומהרש"א ושאר חכמי הדור שבמדינתן. כל שכן כאן בנידון דידן שמוכרחים אנו לומר שצף יותר מב' וויארשט אפשר קרוב לג' וויארשט, עד שניצול, והי' תחת הקרח כל אותו זמן, וזה אי אפשר לדעת המקצרים השיעור שתצא נפשו.

וגם איכא אומדנות המצטרפות שמת, שמצאו הסוס שלו מת, שהי' אחוז בו, והוציאוהו במקום פתוח הראשון, ואותו לא ראו, ניכר שכלה כחו ונשמט ידו מן הסוס, ונפל שם תחת הקרח לארץ, ונשאר שם עד שיצא נשמתו. ואף אם לחוש כאן בנידון דידן שמא הי' עוד מקומות פתוחים בנקבים [שקורין פראלעפקות] בנהר, והעד המעיד לא דקדק על זה. מכל מקום דומיא על כל פנים למעשה דסי' ע"ט, דשם ראו עדים שהיו מקומות פתוחים כאלו, ולא חששו לזה חכמי הדור והתירו, כי איך יצמצם המקום, כמו שנתבאר למעלה בארוכה, ובנידון דידן לא ידענו כלל שהיו מקומות פתוחים כאלו. ואף אם נחמיר לחוש שמא היו, הלא חפשו באורך וויארשט לצד מורד הנהר ולא ראו מאומה, בוודאי לא ניצול כאן. ובמקום פתוח השני בנהר דווינא לא הי' יכול להגיע לשם לדעת הגאונים אלו, ואם כן הוי ממש כמים שיש להם סוף ומותרת.

[וגם אפילו הוה אפשר להגיע עד מקום פתוח שבנהר דווינא קודם שתצא נפשו, הלא הוא בעיר דיסנא, אילו ניצל שם על ידי אדם בוודאי קלא אית לי' דבר כזה, ובפרט שיצא קול רעש בתחלה שנטבע אדם עם מעות כמ"ש למעלה. ושיצא מעצמו שלא על ידי סיוע אדם, רחוק מאד על פי דרך הטבע שיצא, אם לא על ידי מעשה נסים, ואין לחוש למעשה נסים. וגם אם הי' ניצול מעצמו הי' נשמע הקול במקום קרוב כזה, שהי' מספר לחבירו כדרך בני אדם, וחברך חברא אית לי', [ובכל מקום במשאל"ס שאסורה אפילו בצורבא מרבנן³⁵, היינו שחיישינן שצף אחר כך על פני המים במקום שלא ראוהו, ושט למרחוק כמה פרסאות, ואם כן אף אם ניצול שם על ידי אחר [ואפשר ניצול על ידי עכו"ם] והלך משם לעלמא, עם כל זה לא נודע במקום הנפילה, כיון שהוא מקום רחוק. משא"כ בנידון דידן ודו"ק]. וכל זה לסניף בעלמא ואומדנות המצטרפות, אבל באמת בלאו הכי מותרת מטעם שכתבנו].

ואם כן אשה זו שריא לדעת הב"י ומבי"ט ומהרי"ט בנו [שמקצרין השיעור שתצא נפשו], ולדעת הב"ח ומהרש"א ושאר חכמי הדור שהיו בזמן הב"ח.

רק לדעת הריב"ש³⁶ וסייעתו שסוברים ששיעור שת"נ הוא עד תחילת שעה ג' [ויש מהם סוברים עד סוף שעה ג'], כמשמעות הש"ס בעובדא דרבי חנינא בסוף פרק האשה בתרא³⁷, והפני יהושע סובר כוותייהו [אף שנראה שלא ראה דברי הגאונים אלו מדלא הביאם לעזרתו], ואם כן יש לחוש שמא צף עד מקום הפתוח שבנהר דווינא בתוך שיעור שתצא נפשו ויצא שם.

מכל מקום איכא למימר שלא חשו חכמים והצריכו ג' שעות רק מטעם שמא הוא תחת המים במקום שנפל, ויצא בתוך ג' שעות שהוא שיעור שיכול לחיות לפעמים תחת המים, ולכן אם לא שהו עליו כל כך אסורה מדאורייתא אפילו במים שיש להם סוף, אבל שיכול לשוט תחת המים ב' שעות זה לא שמענו, כי זה לא נשמע מעובדא דרבי חנינא הנ"ל, והסברא נותנת שאי אפשר לשוט כל כך תחת המים, וכל שכן תחת הקרח, דהקור חזק. ויש לומר גם כן דבהבלי' מת כו' מיד כו' כמ"ש הפני יהושע בעצמו סברות אלו בת' הנ"ל, כמ"ש למעלה לשונו. ואם כן [כיון] שאין ראי' מהש"ס, אפשר לומר דהגאונים אלו הריב"ש ומהרא"ש ומהרח"ש³⁸ מודו דלא חיישינן שמא צף תחת הקרח ב' שעות ויותר, ואפושי פלוגתא לא מפשינן, וגם כל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראי'.

אבל הפני יהושע נראה שחשש גם לזה, שמא צף תחת המים ב' שעות [ולדעתו יכולים לצוף בשיעור הזה ערך ב' פרסאות ובאמת זהו נגד החוש], מטעם שאין אנו יכולים לבדות סברות מלבנו לחלק בין מים קרושים כו', כיון דלא מצינו חילוק זה מבואר, ואף דסברא פשוטה דאי אפשר לחיות כה"ג כו', כמ"ש למעלה לשונו יעו"ש. וסיים דקשה להתיר אשה מסברא, ואין צריך לומר במשלא"ס דרובן לאיבוד ואפילו הכי החמירו חז"ל, והלכו אחר המיעוט, אע"ג דפשיטא דמיעוט דלא שכיח הוא ואפילו הכי כו', הכא נמי איכא למיחש שמא איכא אחד מן אלף שיוכל לחיות כו' עכ"ל. ואם כן לדעתו אין להתיר בנידון דידן עדיין.

אבל באמת אינו מוכח כל כך דלדעתו אסור בנידון דידן, דהכל הולך אחר החיתום שסיים בסוף וז"ל, ואפילו הוה אפשר להתיר מסברא מכל מקום כתבתי כבר שהכא שראו העדים בלילה, איכא למיחש שמא במקום קרוב הי' פתוח ולכן אין להתירה מהאי טעמא, אבל נראה להתיר מטעם הסימנים כו' עכ"ל. ואם כן יש לומר דעיקר חששו הי' משום שראו בלילה, ואם אפשר אפשר לומר שמא במקום קרוב הי' פתוח ולמחר נקרש ולכן אין להתירה מהאי טעמא. אבל בנידון דידן דליכא הך חששא, ואם לא נתירה כעת תאסר לעולם [כי הוא כמה שנים שלא נמצא עדיין, בוודאי צף כבר מת למקום רחוק, או הדגים אכלוהו. ואף אם ימצא עוד כאן, רחוק הדבר שיכירו אותו], ואם כן אפשר דאף הפני יהושע לא הי' מחמיר למעשה. ושם מצא בלאו הכי היתר מצד הסימני' ודו"ק.

ואף אם נאמר דלדעתו הוא להלכה דאין להתיר אשה במשאל"ס מסברא, ויש לחוש שמא צף תחת הקרח יותר משני וויארשט בתוך שיעור שתצא נפשו [ויצא שם לארץ אחרת ולא נשמע ממנו]. וגם אפשר לומר דגם הריב"ש וסייעתו סבירא להו כן, ולא מחלקי בחילוקים שכתבנו. עם כל זה אין להחמיר למעשה בנידון דידן. דהלא כל חשש זה הוא לדעתם ששיעור שתצא נפשו הוא יותר מב' שעות על כל פנים, אבל לדעת הפוסקים שאנו סומכים עליהם בכל מקום, הרי הם הב"י והב"ח והט"ז ומבי"ט ומהרי"ט בנו ומהרש"א שמקצרים השיעור כמ"ש, אשה זו מותרת לדעתם בוודאי, דלא הי' אפשר להגיע למקום פתוח השני בתוך שיעור שתצא נפשו, מלבד סברת הב"ח דתחת הקרח אי אפשר לשוט בלא דף על כל פנים [ומצאתי לו חבר בסברא זו בתשובות ב"ח החדשות בסי' ע"ד, וחתום עליו גדול אחד שמו צבי הירש בה"ק אהרן זצ"ל, והי' העובדא בזמן מהרש"ל], ואם כן הוא ספיקא דפלוגתא, יש לנו לילך לקולא לכל הדיעות שבאחרונים.

אף שמבואר באחרונים שכל מקום שיש פלוגתא בדינים אלו יש לנו לילך לחומרא, וכן פסק רמ"א³⁹ [דלא כדעת המשאת בנימין⁴⁰] והארכנו בתשובה [שכתבתי לכבוד מעל' זה כמה שנים⁴¹] דכן יש לפסוק, וכן כתבתי שם לק' ווילנא בפלוגתא זו גופא דשיעור שתצא נפשו. כל זה היינו משום דבדאורייתא הלך אחר המחמיר ככל ספיקא דאורייתא לחומרא.

ואף שאמרו חז"ל בעגונא אקילו⁴², הלא כמה פוסקים סבירא להו דזהו דווקא בסופה של עדות, אבל בגופה ובתחילתה לא אקילו⁴³. ואפילו לדעת הפוסקים דאפילו בגופה של עדות אקילו, משום דסוברים דעיקר הטעם הוא משום דאשה דייקא ומנסבא מתוך חומר כו'⁴⁴ [וכן דעת אדמו"ר נ"ע בתשובתו⁴⁵ שכתב לבארדיצוב]. מכל מקום אין לנו להקל אלא במקום שהקילו חכמים, משום דבידם יש כח להקל, מטעם דכל המקדש אדעתא דרבנן כו', כמ"ש רש"י בפ' כ"ב⁴⁶, וכמ"ש מהר"ם ב"ב בתשובה שבהגהות מיימוניות שבסוף הל' גירושין סי' ט'. אבל היכא דאיכא תרי לשנא בש"ס, ואם כן לחד לישנא לא הקילו חז"ל, והוא הדין בספיקא דפלוגתא דפוסקים, ואם כן אין לומר בזה כל המקדש כו', כיון דלחד מאן דאמר לא הקילו רבנן בזה, ואם כן יש לנו לילך לחומרא ככל ספיקא דאורייתא, וכמ"ש אדמו"ר נ"ע בתשובה הנ"ל, וכמו שהארכנו בזה בתשובה הנ"ל לכבוד מעכ"ת. ועוד דבמים לא שייך האי טעמא דאשה דייקא דאמרו בש"ס⁴⁷ דכמלחמה דמיא, דלא דייקא ואמרה בדדמי', ואם כן בוודאי יש לנו לילך לחומרא [ככל ספיקא דאורייתא] כמ"ש בתשובה הנ"ל דיש לילך לחומרא בפלוגתא זו גופא שבין הריב"ש ומהרי"ט.

וכ"ז הוא בספיקא דאורייתא, כגון אם לא שהו עליו במקום שנפל רק שעה אחת, וכה"ג בפלוגתא אחרת, דלדעת האוסרים אסורה מדאורייתא, אבל כאן בנידון דידן, דבתחלת הנפילה שהו עליו עד שתצא נפשו לכל הדיעות, וחפשו כמה שעות, ואם כן אפילו לא הי' תחת הקרח אין כאן רק איסור דרבנן מדין משאל"ס, וכאן תחת הקרח, ושיצוף שיעור כזה תלוי בפלוגתא זו וכמ"ש למעלה, ואם כן הוה פלוגתא במידי דרבנן, ובדרבנן הלך אחר המיקל ככל ספיקא דפלוגתא בדרבנן.

וכל שכן כאן בנידון דידן, דאין מפורש בדברי המאריכים השיעור שתצא נפשו, שמחמירים אפילו בכה"ג שיצוף תחת הקרח שיעור זמן גדול, שעל זה אין ראי' כלל מהש"ס מעובדא הנ"ל, ואם כן אפשר לומר דמודו בכה"ג. ואם כן אין ספק מוציא מידי ודאי של הגאונים אלו, והב"י מכללם, לבד הפני יהושע נראה שמחמיר אפילו כה"ג יחידאה הוא, ואין לחוש לו בעגונה דרבנן. וגם נוכל לומר שנעלם ממנו דברי הב"י ומבי"ט אלו, מדלא הביא דבריהם, ובפרט דברי מהרי"ט שתירץ ראייתו מעובדא הנ"ל, לכן לא רצה להקל מסברה, ואילו הוה שמע דברי הגאונים אלו לא הי' מחמיר כלל. ובפרט שגם בדעתו אינו מוכח כל כך דהי' מחמיר בנידון דידן כמ"ש למעלה, ואם כן אין להחמיר בזה.

ואף שלכאורה הוא תרתי דסתרי, אם בכל מקום אנו מחמירים בפלוגתא זו גופה דשיעור שתצא נפשו כדעת המאריכים השיעור, וסבירא לן שאדם יכול לחיות במים כל כך, וכאן ניקול בזו גופה כדעת המקצרים השיעור, ונאמר שאין אדם יכול לחיות כל כך תחת המים. אין בזה חשש, שמצינו כזאת בפוסקים בדוכתא טובא. וכן כתבו האחרונים בתשובותיהם בספיקא דסימנים דאורייתא או דרבנן, דבאיסור דאורייתא אנו תופסים כתירוץ דסימנים דרבנן ובאיסור דרבנן אנו סומכים אשינוי דסימנים דאורייתא. וכה"ג כתבו בספיקא אם חיישינן לשאלה. וכאשר הארכנו בענין זה בקיץ העבר בתשובה אחת לקהלת קריזבורג וק"ל.

ותו דבנידון דידן באמת יש לומר דלא הוה סתרי כלל, דאף המחמירים בשיעור שתצא נפשו מודו כאן בנידון דידן, משום דזה דיכול לשוט תחת הקרח זמן ארוך כזה זה לא נשמע מהש"ס, אף אם נאמר שעה כו' הוא שעות דווקא, וכאשר כתב הפני יהושע בעצמו כמשנ"ת למעלה. ואם כן אף אם הי' נמצא פלוגתא בפירוש גם בזה יש לנו לילך לקולא בודאי ככל ספיקא דפלוגתא בדרבנן, ולא סתרי אהדדי כלל. וכל שכן שלא נמצא מפורש פלוגתא בזה ודו"ק.

ובמים שאל"ס יש לומר עוד דקיל משאר איסור דרבנן דמותרת בדיעבד, דאמרו אם נשאת לא תצא⁴⁸, רק לכתחילה אסרו. ואף דיש לומר גם כן בהיפוך דחמיר משאר איסור דרבנן, דאף דהקילו בדיעבד מטעם דהוי מעוטי דלא שכיח כמ"ש הפני יהושע, עם כל זה החמירו חז"ל לכתחלה דלא תנשא אע"ג דהוי מעוטי דלא שכיח, ואם כן יש להחמיר בזה טפי משאר ספיקא דרבנן. וכל שכן לפי מ"ש מהרא"י בפסקים סי' קל"ט דמהאי טעמא אחמירו אע"ג דמיעוט נמלטים לא שכיח, משום דמים כמלחמה דמי' ואמרי בדדמי' ולא דייקא, ואם כן אפשר יש להחמיר טפי במים שאל"ס משאר ספיקא דרבנן. עם כל זה בספיקא דפלוגתא יש לנו לילך לקולא כמו שאמרו חז"ל⁴⁹ בדרבנן הלך אחר המיקל.

ועדיף מספק דרבנן בגוף הענין, משום כיון דלחד מאן דאמר לא אחמירו רבנן בכאן, ואם כן הוה ספק פלוגתא, ונקטינן כללא בדרבנן הלך אחר המיקל ודו"ק, ואין מפרשין לחכם כמותו [וגם בתרומת הדשן סי' קע"ח כתב דספיקא דפלוגתא בדרבנן קיל מספק בגוף המעשה, ופסקו הרמ"א ביו"ד סוס"י נ"ז, יעו"ש בש"ך דברי התרומת הדשן באריכות, ואף שהש"ך מפקפק ע"ז לענין מכירה לעכו"ם בשאר דוכתי חוץ מספק דרוסה דיש כמה צדדין להתיר, בנידון דידן ג"כ יש כמה צדדין. וגם יש לחלק עוד, ודו"ק]. וכ"ש כאן שאפשר אין כאן פלוגתא כלל כאשר הארכנו כבר.

ותו דזה שכתב הפני יהושע ומהרא"י דמים שאל"ס הוא מיעוטי דלא שכיח, הוא דעת הרא"ש⁵⁰ והמרדכי⁵¹ בשם ר"ת בפרק ט"ו, אבל הרא"ש גופא בפ' החולץ⁵² והתוס'⁵³ בשם ר"י שם סבירא להו דהטעם שהחמירו במשאל"ס לכתחילה משום דהוי מיעוטי דשכיחא. ואם כן בכהאי גוונא תחת הקרח הוה בודאי מיעוטי דלא שכיח כלל, ואם כן הספיקא דפלוגתא בדינים אלו בודאי אין להחמיר כלל. ובפרט בעגונא זאת שהיא ילדה עדיין ועני' ואין במה להתפרנס, לכן נלע"ד להתיר. אך מחמת חומר הנושא וידענא מיעוט ערכי עלי, לכן אצפה על תשובותו הרמתה, ובקשתי שטוחה להשיביני מלא דבר, ואי דרי טונא דלינא⁵⁴, ובבוא דברו הטוב אשמח כעל הון רב.

דברי ידידו מלו"נ⁵⁵ כל הימים מוכן לשרתו

נתן הלוי הורוויץ

יום ה' ח"י מרחשוון תקפ"ד

[אין זה לקט אלא שכחה] והגם שבתשובות ושב הכהן פקפק בסברת הב"ח דאימר לא חייש למחילה של דגים, כבר תירץ כבוד מעכ"ת אלי בתשובה הנ"ל⁵⁶, דנהי דחיישינן למחילה של דגים שיכיר חורו ויצא, אבל לצאת למעלה מן הקרח אי אפשר לו אלא אם כן יזדמן לו מקום פתוח וכולי האי לא חיישינן. ובאמת בתחת הקרח לא קשה כלל ממחילה של דגים, דגם מחילה של דגים בוודאי נקרש, דאצל חוץ הנהר דרך לקרוש קודם, וזה ידוע וק"ל⁵⁷.

תשובה

שאלתו שאלת חכם ותשובתו בצדו הגיעני, והוצק חן בשפתותיו, בדבר אשר ירד לחלק בין שתי תשובות הב"ח, דהיינו בין ההיא דסי' ע"ט⁵⁸ שנפל בנקב המים העשוי להשקות הבהמות וכל המים היו קרושים רק שהיו נקבים כאלו גם כן לרוב, דשם הסכימו עמו להתיר המהרש"א ושאר גדולים, גם הט"ז הביאו לפסק הלכה. ובין ההיא דסי' ק"ד, שלא היו כל המים קרושים רק מקומות מקומות פתוחים, דבזה יש לומר דלא הסכימו עמו להתיר (מטעמו, אלא דבלאו הכי היו שם צדדי היתר כמו שנתבאר שם. ועל אלו הצדדין של היתר כתב מעכ"ת אשר סמך בר פלוגתי' בשו"ת פני יהושע החולק עליו בהיתר קרישת המים). דעיקר טעמו של הב"ח בסי' ק"ד הוא מטעם שאפילו במקומות הפתוחים מכל מקום שפתי הנהר קרושים על כל גדותיו, ואי אפשר לו לטפס ולעלות על הקרח שמשבר והולך, ובשפת הנהר ממש הגידודים גבוהים מחמת הקרח ואי אפשר לו לקפוץ ולעלות אחר שנתיגע ותש כחו, וכמו שהאריך בזה להסביר סברתו. ועם כל האריכות הזה עדיין לא יצאנו מחשש הצלה. ונהי דהצלת עצמו ליכא כמו שהאריך, מכל מקום הצלת אחרים אפשר ויכול להיות.

ומעשה דזה משה האיש יוכיח, שבודאי לא הי' ניצול כי אם על ידי אחרים דוקא, ואין בזה משום מעשה נסים שנזדמנו לו אחרים, מאחר שאין בנס הזה שינוי הטבע, כמ"ש רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה נ"ע בתשובתו⁵⁹, וגם לא אמרינן בהא דאי איתא דסליק על ידי אחרים קלא הוה לי', ואפילו במקום קרוב, דאין לנו לבדות חלוקים מלבנו כמ"ש המרדכי⁶⁰, וכדאסיק רב אשי⁶¹ בצורבא מרבנן, והיינו כמ"ש מהרא"י סי' קל"ט דלא אזלינן בתר אומדנא. ובהדיא אמרינן בירושלמי⁶² דהא דאין מעידין על הצלוב היינו טעמא דשמא מטרונא עברה ופדאתו (ובהא לא פליג תלמודא דידן. עי' במ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע⁶³), והרי העברת מטרונא קלא הוה לה, וגם הצלה שאינה מצוי' היא, ואפילו הכי חששו חכמים אפילו בכה"ג להצלת אחרים, ומאי טעמא לא ניחוש במקומות הפתוחים להצלת אחרים. ואף שיש לומר דגם האחרים מתייראים שמא ישבור הקרח מתחתם, אינו כדאי בשביל זה להתיר, חדא שראינו כמה פעמים שאחינו בני ישראל מסכנים את עצמם להציל חביריהם, ועוד שהרי יכולים לשבור הקרח מתחלה. ואין באומדנות כאלו להתיר משאל"ס, בפרט שלא נזכרו אומדנות כאלו בגמרא ואין להם רמז, אדרבה ההיפך מצינו⁶⁴ בההוא גברא דאיתלי בי' נורא כו' דחיישינן שמא אינש אחרינא אתי לאצולי' כו', הרי דאפילו בבית שהאש אחזתו חיישינן שמא סיכן בעצמו וירד אחד שם להצילו.

סוף דבר שבזה יפה עשה מעכ"ת שלא רצה לסמוך על היתר דהב"ח סי' ק"ד, ויישר כחו וחילו לאורייתא שלא הלך אחר הקל הקל כדרך הקופצים להורות, אשר עליהם נאמר⁶⁵ ומקלו יגיד לו כל המיקל כו'.

אך במה שירד להציל העגונה מכבלי העיגון בנידון דידן שהמקום קרוב הפתוח שלטו בו עיני כל ומשוטטות בו, דאי סליק הוה חזי לי', והמקום השני הפתוח הוא רחוק בערך שני ווערשט, ורוצה לסמוך על הפוסקים המקילין בשיעור שתצא נפשו במאשל"ס דרבנן, ורוצה לצדד דאף הפוסקים המחמירים ומאריכים השיעור שתצא נפשו היינו דוקא בשהה במקום אחד אבל לא שישוט על פני המים שיעור ארוך כל כך. אנכי מושך ידי מזה ואומר לא ירד בני עמכם⁶⁶, כר"ט במדרש⁶⁷, דהמקילין מקילין יש מהם באומדנות עצמם, ולא שמו על לב הגמרא דעובדא דרבי חנינא בן דוסא⁶⁸ ולא הביאו כלל, והב"ח ומהרי"ט⁶⁹ שהביאו ותירצו בדרכים שונים לא נתקבלו על דעתי לפי קט שכלי, וקשה לי להכריע נגד תלמוד ערוך ופירש"י שם בפשיטות כמשמעו דשעה ראשונה היתה יכולה לחיות במים וכן שני' (אלא דבשלישית פירש"י כבר עלתה, ויש לומר קודם תחלת שעה השלישית, דעד סוף שעה ב' יש שהות לשיעור שתצא נפשו) ומי יבוא לעשות פירושים שונים. הן אמת דבגמרא נזכר בכל מקום אפילו במים שיש להם סוף ששהו עד כדי שתצא נפשו סתם ולא פירשו השיעור, ואף גם זאת לפי הנשמע לא כל אדם שוה ולא כל המקומות שוים, והי' אפשר לומר בשטת המקילין שלא הביאו הגמרא הנזכרת כלל משום ששיעור זה יכול כל אדם לשער לפי מה שהוא באיזה זמן ובאיזה מקום, ורבי חנינא בן דוסא שיער לשעתו ולמקומו. ובכל זה לא נחה דעתי. ואף שיש מקום עוד לצדד דהשיעור עד כדי שתצא נפשו פירושו לקולא שאין משערים אלא בכדי שיכול להיות יציאת הנפש בלבד, אך הרמב"ם⁷⁰ ורע"ב⁷¹ פירשו לחומרא.

הגם שיש לומר בנידון דידן שתחת הקרח שהוא כאילו כפה עליו גיגית ובביתא דשישא ומרמרא דבפ"ט דסנהדרין⁷² כמ"ש מעכ"ת בשם שו"ת פני יהושע (וגם אנכי כתבתי מזה למעכ"ת⁷³) שהם מקרבים המיתה הוי השיעור שתצא נפשו פחות משיעור הגמרא, מכל מקום מאן ספין⁷⁴ כו'. ועוד ששמעתי⁷⁵ שתחת הקרח המים רצין במהרה יותר, ויכול להיות שבשיעור מועט ישוט תחת הקרח עד מקום הפתוח. ועוד שבמשאל"ס לא חילקו חכמים⁷⁶ אלא בין מיא דקוו וקיימי או לא, אבל לא בנהר המושך. וידוע דבנהרות המושכים נמי יש חילוק בין הנהרות, בנהר זה המים רצים במהרה יותר מבנהר השני, ולא עוד שבנהר אחד עצמו יש חילוק בין הזמנים, ואפילו הכי לא חילקו חכמים. ואם כן הכי נמי משערים במרוצת המים כאלו היו המים רצין ביותר.

ובהכי מיושב לי מ"ש בתשובות מהר"ם ב"ב סי' תתקע"א⁷⁷ כלום חלקנו אלא בין משיל"ס למשאל"ס אבל במשאל"ס גופייהו כו', דלכאורה הדבר תמוה דהא בהדיא מחלק בגמרא⁷⁸ במעשה דר' שילא בין מיא דקוו וקיימי או לא. ולפי מה שנתבאר יש לומר דסבירא ליה למהר"ם דהיינו דוקא לס"ד דר' שילא דמיא דקוו וקיימי חלוק מנהר המושך, ואם כן כל מיא דקוו וקיימי היו כמשיל"ס וכל הנהרות כמשאל"ס, אבל לבתר דמסיק כיון דאיכא גלי כו', תו אין לחלק בין נהרות המושכין ובין מים דקוו וקיימי, וכן אין לחלק בין איכא גלי או לא, דלא חלקו חכמים בגזרתם. דבשלמא אם לא הי' איסור כלל במיא דקוו וקיימי לא שייך לומר דלא חלקו חכמים, כיון דמיא קוו וקיימי והוו כמים שיש להם סוף ולא אתו למטעי, אבל כיון דבמיא דקוו וקיימי נמי איכא איסור היכא דאיכא גלי, תו לא חלקו חכמים בין איכא גלי או לא דאתו למטעי. אלא דבזה כבר הורו הגאונים גדולי הדור, והסכימו בהיתר הב"ח דבסי' ע"ט, ופירשו בגמרא הנ"ל, דאפילו לפי המסקנא יש חילוק במיא דקוו וקיימי בין איכא גלי או לא, אבל בנהרות המושכין לא נתנו דבריהם לשעורין במרוצת המים, ומשערים כאלו רצין המים במהרה יותר.

בהא אסיקנא ובהא נחיתנא שאין בידי להתיר ולסמוך על דעת המקילין בשיעור כשתצא נפשו, עד אמצא מקום לדבריהם לתרץ הגמרא לפי דעתם. בשגם כי לא הביאו ראי' כלל לשיעורין דדבריהם ומי כהחכם יודע לשער כו'. ולפי שאין הוראה אלא להיתר⁷⁹ קצרתי ואומר שלום מאדון השלום.

ואמנם זאת להודיע, אם יהי' דעת מעכ"ת ובית דינו נוטים להיתר אעפ"כ, אזי יראו לתרץ הגמרא על כל פנים, ואחר כך ידונו באומדן דעתם אם ירצו, הגם שדעתי לא נחה גם בזה לדון באומדן דעת מדעתנו בלי שום צירוף סניף אחר והוכחה אחרת מצד אחר. כגון בנידון דידן אם היתה הוכחה שהסוס הרגו, כן דרכן של הסוסים במים. ומכל מקום בלי הוכחה אין לעשות מזה אפילו סניף. ועוד זאת אם יהי' להם תירוץ על הגמ' בקשתי להודיעני.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org