סימן מד
מסל"ת שחזר בו מחמת יראה, אם נאמן לאסור1
מנחם יצא לעבודת מלך העולם2, לבו פתוח בתורה כפתחו של אולם3 ה"ה נ"א ידידי ידיד עליון ויראיו הרב המפורסם מוהר"מ מענדל4 שי'
על דבר השאלה דסיביר, הראני ידידנו הרב ר"א5 נ"י בהיותי בוויטעפסק. ושאלתיו מה דעתו בזה, והשיבני שדעתו בפשיטות להתיר על פי הגוי מסל"ת ושאמר קברתיו גם כן. ואף שלכאורה מאמר הגוי מכחשת אותו, מכל מקום לדברי שניהם מת, ועוד שהרי יש לומר שדברי שניהם אמת כמובן. ולא שת לבו6 אל החזרה מה שהגוי הראשון חזר בו, וגם אנכי לא שאלתיו אחרי רואי שלא שם אל לבו, מפני שהי' הדבר ברבים ולא רציתי להכניס עמו בפלפולים בפני רבים. והן אמת נראה כי כל ספיקותיו דמר הוא מחמת החזרה, שלא רצה, לבדו בלי הסכמת חביריו, ליכנס בסלע המחלוקת שבין מהרי"ט ס"א סוס"י נ"ב ובין תשובות הב"י בדין מסל"ת סוס"י ד'7, והיא גם כן מחלוקת הראשונים שבין מהר"י ווייל סי' קס"ד ובין מהרא"י סי' רכ"א8, בפירוש דברי מהר"מ ב"ב9. ואמנם בנידון דידן שהחזרה יש לה אמתלא מחמת יראה, נלפענ"ד שצדקו דברי הב"י שם בסוף דבריו, דאינו נאמן לאסור יותר מלהתיר, והוא תלמוד ערוך10 גבי ערלה שאינו נאמן לאסור, משום דלא נתכוין אלא להשביח מקחו, ופשיטא דאפילו מהרי"ט מודה בזה. ואולי חושש מעכ"ת לדעת ראבי"ה שברא"ש11 ומרדכי פ"ג דמ"ק12, דסבירא ליה דנאמן להחמיר אף בכה"ג, אך הנה שם מחלקותו בצדו בשם מהר"מ13, דאף המחמיר לא החמיר אלא בדבר שבידו, וכן פסק ביו"ד סי' י"ו14, והרשב"א15 סבירא ליה להקל אף בכה"ג16, וכן פסק בשו"ע יו"ד סוס"י רצ"ד (עי' פרי חדש ליו"ד סי' ס"ט סוף ס"ק [מ]17). ולא עוד אלא שהרשב"א סבירא ליה אף בעדות אשה אינו נאמן אלא להתיר ולא לאסור כמו בשאר איסורין. ואם כן במשאל"ס דרבנן ודאי דיש לסמוך עליו. וכל שכן שגם לדעת מהר"ם פליגי מהר"י ווייל ומהרא"י, וכן מהרי"ט וב"י, והי' ראוי להתיר אפילו בחזרה ממש בלי שום אמתלא, ומכל שכן כשיש אמתלא וניכר שהאמת הוא כך.
וע"ד השאלה השנית אשר נשאלנו בחורף העבר, לא נפלאת היא ולא רחוקה להתירה18 על פי תשובות הרא"ש כלל נ"א ועל פי תשובות מהרי"ק שרש קפ"ד19 ואין צריך לפרש לחכם כמי"ב20. אפס מה שכתב מעכ"ת להודיע לו אם נפל טעות בהעתק. בנו מודיעני שכתוב שם שם האחות שטשריע, והרי יכול לקרותו שצערא, וכידוע שכל הכתוב שם הוא בלשון עלגים ולעגי שפה, ולכן טעה בנו וכתב יו"ד במקום הרי"ש21, כי לא הי' יכול לכוין היטב ביאור השם. ובקשתי לזרז להחיש מכתבו אלי, כי כבר ביקשה האשה ממני פעמים רבות על ידי קרובה, והבטחתי להם שבבואה לכאן אושיב בית דין להתירה. ועתה כבוא מעכ"ת22, מוכרח אני להמתין עד בוא דבריו אלינו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור