סימן נב

סימן נב

כתיבת לובאוויטש בגט, ולא לובאוויץ או ליובאוויטש¹

בעז"ה יום ד' זיין אייר שנת שלו"ם ר"ב²

לאוהב תורה ובאהבתה ישגה ותמיד יומם ולילה בה יהגה ה"ה אה' נ"א הרב המופל' נחמד ונעים ושכיל דורש אלקים כש"ת מוהר"מ מענדל³ שי'

על דבר הגט שכיב מרע, הנה אמת נכון הדבר שלא מצאה הקפידה מקום לנוח בדיעבד, דבין שם העיר לובאוויץ או לובאוויטש אין כאן שינוי שם העיר כלל, כי זה שקורין לובאוויטש בט' ש' הוא לפי שבלשונם הוא בצ' חזק בלשון רוסיא צערף כזה [להכניס צ' רוסית], ובכתב פולין בצ' וז' כזה [להכניס צ' פולנית], ובלשוננו אין להדגיש הצ' כי אם בט' ש'. וכן נוהגין לכתוב כל השמות שבלשונם הם בצ' חזק, כמו כאן יאנוויטש, ובוויטעפסק נהר רוטשייא⁴. ולכן מה שכתבו בלובאוויץ דמתקריא לובאוויטש אין זה מן המובחר, כי דמתקריא כותבין על שם הרגיל בפי גוים, ובלשון גוים אין כותבין לובאוויטש בט' ש' רק בצ' חזק, רק בלשוננו כותבין במקום הצ' חזק ט' ש'. וכעין מ"ש בפסקי מהרא"י בנורענבורג ורעגנשבורג ורוטנבורג, שבכתב גלחות הם בגימ"ל, ואנו כותבין בקו"ף להטעים יפה⁵. וכן כתב בתרומת הדשן סי' רל"א⁶, שבמקומות שקורין הח' כמו כ' רפוי' לכתוב כ' במקום ח', כמו יחיאל מיכל וכיוצא, והכל טעם אחד כדי להטעים יפה. וכן בנידון דידן להטעים הצ' החזק כותבין ט' ושי"ן. ולכן אין לכתוב אלא לובאוויטש בט' ושי"ן (ומשום הכי נמי כותבין וויטעפסק בפ', אף שבכתב פולין ויון הוא בבי"ת). אם לא שיאמרו שהיהודים אין מדחיקים כל כך אלא קורין בצ' רפוי'⁷, אבל כמדומה לי שמקרא אחד להם. ובפרט בשטרות כותבין ודאי בט' ש', והרי בפוזנא כותבין פוזנן משום שבשטרות רגילים לכתוב כן כמ"ש בסדר גטין של מהר"ם מקראקא⁸.

אך מה שיש לדקדק בזה הוא אם לכתוב יו"ד אחר הלמ"ד ליובאוויטש⁹, לפי שבלשון יון אין כותבין אצל הלמ"ד נקודת מלאפו"ם, שהוא אות אוּ, אלא יוּ, וגם בלשון פולין כותבין הלמ"ד שקורין עֶלְיְ ולא הלמ"ד שקורין עֶלְ. אלא שלפי שמכל מקום אין כותבין אות יו"ד יתירה, אלא שמדחיקין את הלמ"ד באיזה תנועה, הרי זה דומה קצת לשם בילא¹⁰ והענא וכיוצא, שאף שאנו מדחיקין את הנו"ן כאלו קורין ביליא העניא מכל מקום אין כותבין את היו"ד משום שאינו יו"ד גמור (ע' טיב גיטין שמות נשים אות ה ס"ק י"ז, דגם שם העניא יש לכתוב ביו"ד).

וגם נראה דשם לובאוויטש דומה בדומה לשם לובקא ממש, הנזכר בשמות נשים, שנגזר מלשון אחד לשון אהביית. וכן השר הראשון שבנה העיר על שמו הי' נקרא לובייעצקי, הכל הוא משמעות לשון אהבה מלשון אהביית. וגם שם אהביית נכתב בלשונם לאוהב נאמן לובייעזני, ונכתב גם כן בלשון יון בנקודת יֻו אצל הלמ"ד, ובל' פולין בלמ"ד הנק' עֶלְי, ואפילו הכי כותבין שם האשה לובקא בלא יו"ד, והוא הדין נמי בנידון דידן בשם העיר. ואף אם תמצי לומר דהתם מיירי במקומות שאין מדחיקין את הלמ"ד בלשון האהבה, אלא כותבין בלמ"ד כצורתו (ובנקודת אוּ), מכל מקום מאחר דיש מקומות שאין מדחיקין את הלמ"ד, הרי אין היו"ד מגוף השם, ולכן אין צריך לכותבו. ומהאי טעמא נמי אפשר שאין כותבין שם בילא והעניא ביודי"ן, משום שיש מקומות שאין מדחיקין את הלמ"ד והנו"ן, ואם כן אין היו"ד מעיקר השם כלל.

עוד בא מעל' לעורר דבר חדש, חדת היא לי, שאשתומם על מראה בענין מי מעיינות¹¹, שנהגו לכתוב בכל גיטין, אף שמסתפקים ממי בארות כמ"ש מעל'. עי' תשובות ב"ח ישנות סי' צ' בעיר שרוב תשמישו מהבארות וכתב בגט על מי מעינות ולא בארות, כתב שם שמצא בהג"ה אחת כשמסתפקים ממעינות ובארות כותבין שניהם, אלא אם עיקר הסיפוק הוא מהמעינות כותבין רק מעינות, ואם הרוב מסתפקין מבארות (כמו בעיר בינא) כותבין בארות לחוד. ובשו"ע סי' קכח¹² בהג"ה כשסיפוקם ממעינות כותבין על מי מעינות, דמשמע דאפילו עיקר ספיקה מבארות אלא שמסתפקת גם ממעינות, מכל מקום כיון שסיפוק מעינות הוא מסדר נוהג שבעולם מו' ימי בראשית כותבין אותו, משא"כ בארות דנעשה בידי אדם. ועוד דכל בארות רובם יוצאין ונובעים מתחת הקרקע ממעינות, ואם כן בכלל מעינות הם מי בארות, משא"כ להיפך. ולכן בכל הקהלות כותבין מעינות ואין כותבין בארות, אעפ"י שרובן משתמשין בבארות. אלא דבמקום שאין משתמשים אלא מבארות בלבד אין כותבין אלא בארות, אבל במקום דאיכא גם כן מעינות, אעפ"י שרוב תשמישן בבארות, כותבין מי מעינות בלבד. ולכן בנידון דידן¹³ (עיר טיקטין), אפילו הי' עיקר סיפוקם ממי בארות, כיון שיש גם כן מעינות, אין לכתוב לכתחלה אלא מעינות, כל שכן שאין לערער על מה שכבר נכתב וניתן הגט, והמערער גורם שיוציא לעז על הגטין עכ"ל (וכמדומה שבכל הערים אשר סביבותינו לא נמצא מעין היוצא מן הבריכה בגילוי שמסתפקין ממנו. ואף אם ימצא בודאי הוא מיעוטא דמיעוטא, והרוב אין מסתפקין אלא ממי בארות זולת הנהר).

ואפשר שסמכו על מ"ש הבית שמואל¹⁴ בתירוץ הב' שהבארות הם גם כן בכלל מעינות יחשבו, שעל ידי החפירה נתגלה המעיין. אכן מהרי"ק שרש ק"ו כתב שאם כתב מעיינות במקום בארות יש לפסול, והובא ב"י לפסק הלכה. אלא שמכל מקום יש ללמד זכות על המנהג, שלפי שבמדינות אלו אין שם לע"ז על הבאר מים חיים, להבדילו מבורות מי גשמים או מים מכונסים, שהם מים העליונים שימצאו בעומק מעט במקום נמוך ואינו נובע מתחת לארץ, שהכל נק' בלע"ז בשם ברוני"ן, ואין שם באר מים חיים מים נובעים נקרא בשם בפני עצמו, אלא כדי להבדיל בין מים למים קורין לבאר מים חיים קווא"ל ברוני"ן, ואם כן עיקר קריאתו על שם המעיין. ובימי מהרי"ק או במדינתו אפשר שהי' הבדל בין קריאת באר לקריאת בור גם בלשון לעז. וזה ידוע דבגיטין הולכים אחר קריאת שם, כידוע מהני תלת מילי דאשתני שמייהו.

ומכל מקום בקהלת באבראייסק כותבין על מי בארות (ונראה דהכי יש לנהוג לכתחלה בעיר חדשה). ושם ראיתי שכותבין מלא בוי"ו¹⁵, כי החסר שכתבו מלא כשר, וכן נוהגין בהרבה שמות בגטין לכתוב מלא במקום חסר.

וזו"ז¹⁶ אין לחדש

דודו יהודה ליב

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org