סימן מג
בענין הנ"ל1
ארכו הימים ואין חזון ולא נודע לי סוף דבר מה עלתה להעגונה, הגם שאין בפי דבר חדש ודעתי כמאז כן עתה, שעל פי מכתבם הראשון אין בידי להתיר. רק לפי ששמעתי מהנגיד מוה' ישעי' מקהילתינו, שעוד הם מתאמצים ורוצים לכתוב אלי להסכים עמהם בכחא דהתירא, אמרתי להקדים, כי פן ואולי מצאו איזה צד אחר.
ולבי אומר לי גם כן שבנידון דידן לפי הנראה בגביית עדות2 שהי' לו לעבור את הנהר ברוחב, והנה זרם המים דחפהו לר' משה הניצול על שפתי הנהר, מכלל שלא הי' זרם המים מושך מלמעלה למטה כנהוג רק לצד השפה, ואף שעבר הקרח שהי' כמו ששה אמות אפשר שהי' הולך באלכסון קצת כדרך זרם המים שהולך במקום שמתעקמי' המים, ואפשר שבמקום ההוא היו מתעקמי' המים לצד השפה שניצול שם ר' משה, וכמו המעשה שכתבתי שזרם המים הוליכוהו לצד השני.
ואם כן איפוא יש למצוא צד היתר, שבאם זרם המים דחפוהו לצד השפה בודאי לא הי' עובר הקרח כמו שני ווערסט בשעה קלה, שאף אם תמצי לומר שמכל מקום דוחפהו מעט מעט מלמעלה למטה, על כל פנים צריך לשהות זמן מרובה ואפשר יותר משתי שעות. וכיוצא בזה מצינו בגמרא במיא דקוו וקיימי היכא דליכא גלי דאמרינן דאי אפשר לו לשוט כל כך על פני המים כדפרש"י3. ואף דהתם הוא לענין דאי סליק חזי לי', מכל מקום הוא הדין והוא הטעם לענין שצריך שהות גדול לשוט, ובפרט נגד הזרם המים שהוא קשה יותר ממיא דקוו וקיימי. ואף שמהר"ם ב"ב4 מחמיר יותר אפילו במקום סלעים וטרשים משום לא פלוג, נלפענ"ד שיש לסמוך בזה על הב"ח ומהרש"א וט"ז דלא סבירא להו סברא זו, וכמ"ש כבר במכתבי הראשון5. ואף שיש להסתפק שמא שכשעבר תחת הקרח נתעמקו המים לצד השני, וכן אחר כך חזר לאותו צד באופן שהלך במרוצה כל שטח הקרח, מכל מקום הוה ליה כמו ספק מים שיש להם סוף ספק משאל"ס דמקילין האחרונים. כל זה ראיתי ונתון אל לבי להציע לפני מעכ"ת ואתם המדע, אם הדבר כן הוא יש מקום לסמוך עליו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור