סימן כה

סימן כה

בענין הנ"ל¹

לכבוד אהו' ידידי הרב הגדול המפורסם כו' מוהר"י אייזיק² נ"י

מה מאד נפלאתי על מעכ"ת בדבר המוכ"ז, שהרי הוא פתח בהיתר תחלה וביקש ממני לכתוב אליו גם מה שעלה במצודת שכלי, ומאז באתי למלאות דבריו הרע לאיש הזה והצל לא הצילוהו, והי' כמו משל שאומרים לאדם זקנך נאה ומגודל כו'³. ובפרט כאשר כבר כתב אלי במכתב לאמר אשנה פרק זה, ודבר גדול נדר ולא קיים.

וגם אשר בקשה נפשו לראות מה בפיו של נ"א הרב המפו' מוהר"מ מענדל שי' מלאתי רצונו בזה. והנה הגם שהוא מחמיר כדרכו, מכל מקום הרואה יראה במכתבו שגם הוא הראה פנים מסבירות להיתר גם כן, ואף גם במה שפקפק בהיתר שלי הוא מחמת שהוא מיראי הוראה. וכבר ראיתיו פנים אל פנים, וכמעט שנוטה דעתו להתיר גם כן, רק שרוצה בפתח פתוח לרוחה בראיית ספרים הרבה, וביקש ממני באם שאוכל להשיג ספר מהרח"ש⁴, אשר הוא כתב בנדון אחותה שהיא יבמתה, שהגמרא דידן פליג על הירושלמי⁵, דלא כהרמב"ם⁶, כי בזה תנוח דעתו, שגם הוא הביא ראי' מגמרא דידן דלא ס"ל כהירושלמי, כמו שיראה הרואה במכתבו. והנה כמדומה לי שיש אתו ספר מראות הצובאות (והוא ר"ת מה"צ שבמכתבו⁷), והוא הביא בודאי דברי מהרח"ש וראיותיו בארוכה. ואני כתבתי לו משמו של מעכ"ת⁸ שמצא כן בפירוש קרבן העדה על הירושלמי, והוא חיפש בספר קרבן העדה ולא מצא.

ואחרי כל הדברים והאמת האלה אוסיף שנית ידי לבקש מרומע"ל לעיין רבא במילתא, ובפרט אחרי שיראה מה שכתבתי על הגליון במכתב הרב נ"א הנ"ל⁹. כי ברוב הדברים דן על המעשה שאינו כאשר הוא באמת, כגון שרצה לומר שהגוי חזר בו בתוך כדי דיבור, ובאמת אינו כן, ומה גם כשאמרתי לו שהגוי תלה מתחלה והתפאר בידיעת עצמו שהוא היודע ושממנו לא נעלם דבר, כמו שאמר לי העד מתחלה שלא בשעת הגדה בבית דין, אז הוטב בעיניו לסמוך בפשיטות להתיר. רק לזה צריך לחקור שנית העד בבית דין¹⁰, ולא יהי' חוזר ומגיד¹¹, כי אין זה אלא פירוש לדבריו הראשונים, ומה גם שכבר אמר לי תחלה. סוף דבר את מעל' אני מבקש שישים עינו ולבו, ולדעתי היא מילתא זוטרתי לגבי' לשקול במאזני שכלו איזה יכשר, מאחר שאין אני מבקש שיחדש דבר מדעתו, כי לדבר חדש אי אפשר להחזירו לכללו אם לא בעיון רב, וגם הכתב עליו לטורח, משא"כ דבר ההכרעה בין הסברות כגון דא לא צריכא עיונא רבה, וגם יכול להשיב בקצרה.

וידע נאמנה כי כאשר בא אלי מוכ"ז¹² ריקם היטב חרה עליו, וסבור הייתי לדונו [..]¹³ לישא אחרת עליו¹⁴, ולצוות על המוכ"ז שיכתת רגליו אל שאר המורים. אך כגון דא צריכנא התראה שיאבד כתיבה ממני גם כן, ולא אכתוב גם אנכי אליו שום דבר כשיצטרך להסכמתי, אף כי מר לא צריך לגמרא דידי ולא לסברא דידי הלא גם אנכי לדעתי לא צריכנא לדבר, רק כך הוא המדה שבדבר גדול אין לפסוק הדין ביחיד כי אם בהסכמת המורים, ובפרט בדבר חדש כבר הורונו רבותינו שיהיו בקיבוץ חכמים, ואם כה יעשה מעכ"ת לי אעשה כן גם אני. ואם לבי' אנסי' שגם הוא מיראי הוראה להכניס את עצמו בהיתר, ואף שכבר פתח בהיתר תחלה¹⁵ אולי חזר בו, מכל מקום לא הי' לו להשיב פני מוכ"ז ריקם, והי' לו להודיעני שאין דעתו נוחה בהיתר זה, וכך וכך יש להשיב, ואז אראה אם יהי' דבריו נכונים אשובה לי ואודה על האמת, או אראה אולי אוכל לתרץ כל הקשה ואודיע למעל' כדרך משיבי מלחמה שערה. או אפילו אם ישיב לי בסתם דפליג עלי בסברא בעלמא, דשיקול דעתו נטה מדעתי, בודאי לא אסמוך על דעתי לבד. אבל לא להשים יד לפה שלא להשיב מאומה, כי בזה הראה אחת משתים, או שאינו רוצה בתקנת עגונה, או שאין דברי נחשבים בעיניו להשיב עליהם.

וזאת לדעת שאף גם אם יסכים מעל' עמדי, לא אתקע עצמי לדבר הלכה למעשה עד שיסכים עמנו גם נ"א הרב מהר"מ שי', ויתיר ספיקותיו, בכדי שיצא ההיתר מבית דין של שלשה, ובפרט שכבר כתבתי שדברתי עמו עד שגם אצלו כמעט נטה דעתו להתיר.

וזו"ז יקבל החו"ש מאדה"ש ד"ה¹⁶ ידידו לנצח

יהוד' ליב באאמו"ר ברוך זצללה"ה

אגב באתי לעורר לבבו הט', לפי ששמעתי שהוא עסוק בהיתר עגונה דשקלאב¹⁷, והוא כתב אלי, שכתב שם¹⁸, דלא חיישינן לערק ואזל לעלמא אלא היכא דאתיליד בי' מומא כההוא דאיתלי נורא בי' גנני'. ובמח"כ דברי תימה הן, והשבתי לו שבודאי כד ניים אמר להא מילתא, ההפך מצאנו במעשה דעסי' שהעלו ממנו רגלו וכתבו הפוסקים¹⁹ שהי' סימן ברגלו, או שלא כסהו המים, ובפירוש כתבו דאם לא כן חיישינן שמא אזל לעלמא, והביאו ראי' מההוא עובדא דבשלהי הילולי' אתלי נורא כו', והשתא אי לא חיישינן אלא היכא דאיתלי בי' מומא הא ודאי רגלו דהאי גברא הוא²⁰. ודבר זה הי' אתי כשקריתי מכתבו. אלא שלא השיבותי אז משום שכתב שכבר כתב כן, ואמרתי מאי דהוה הוה ואין צועקין על העבר, אבל עכשיו שמעתי שעדיין עסוק בזה, אמרתי אודיעה דברי אותו אולי ישוב מדרכו, או שיראה לתרץ דלא מצווחא עלי' בבי מדרשא.

סוף דבר וכללא דמילתא בקצרה, מה שאנכי מבקש להכריע, אם סברתי טובה במה שכתבתי, דמה שהגידו²¹ שהודיעו מיד להגוים דבולינא חשוב כמו לאלתר, כיון שאמרו כן במסל"ת²² שהגידו לאלתר. ועכ"פ ספק מיהא הוה וספיקא לקולא אפילו לדעת ראב"ן²³ ומהר"י ווייל²⁴ ומהרא"י²⁵, ומכל שכן שיש לומר בספק סמכינן אראבי"ה²⁶, אם סברתי²⁷ בעדות הגלח על כל פנים שיצאה מחזקת אשת איש, מאחר דלא שכיחא שיירות, וכמ"ש התוס' ספ"ק דב"מ²⁸ [...²⁹] על המדה דלא חשיב לה אבידה מה שנתעלם מן העין, ולבבי לא כן ידמה [...] שלא אעדות יבמה אפילו במילתא דרבנן, ולבבי לא כן ידמה...

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org