סימן מט
בענין הנ"ל1
לכבוד אה' ידידי הרב המפורסם כו' מו"ה נתן סג"ל
מהודענא שהגיע לידי המעות הנשלח מעזבון המנוח מו"ה מרדכי מאבנ'2 סך חמשה ושלשים רובל סיג'3, כמו שנכתב באגרת מוהר"צ הירש נ"י על הפאצט, ות"ח על העבר ובקשה על העתיד, ואני אעשה מה שמוטל עלי להלוות על ריוח בהכשר לטובת היתומים. אפס אחת אני שואל לשון הצוואה, כי הנה הי' להמנוח מו' אברהם מקהלתינו ארבעה בנים, שנים כבר נשאו נשים, והא' מהם שבק חיי' והניח בן קטן יתום אצל אמו, ושניים מהם שעדיין לא נשאו, והגיעו לפרקם וצריכים לעשות שידוך. ואיני יודע כוונת המנוח מהר"ם, אם צוואתו היתה רק להיתומים שצריכים להשיאם או לכולם בשוה, והרחמנות גדולה על כולם, ולעולם אמדינן דעת הנותן, ולא אתי יודע עד מה, עד שיבאו דברי מעכ"ת האיך הי' לשון הצוואה, או האיך נאמרו הדברים קודם הצוואה, ואפשר שגם מהרצ"ה נאמן על זה כיון שהשליטו בנכסיו וחלק על פיו.
ומדי דברי נזכרתי מה שהי' שכוח אצלי במכתבי, בענין השאלה על האשה שנתעברה אחר ששהתה אחר בעלה יותר משנתיים ואמרה נאנסתי. ומגודל הנחיצה אשר כתבתי בח"ה העבר, וגם לא הי' לפני ס' שו"ת מהר"ם זיסקינד אשר הבאתי, כי ראיתיו רק בק' לובאוויטש ביריד בהעברה בעלמא, וכתבתי מה שעלה על זכרוני במה שהשיג על הרא"ש, אך במ"ש על הרמב"ן ורשב"א שהביא המגיד משנה4 לא ידעתי מה ענה ביום שידובר בו.
וכעת כמדומה לי שיש להשיב לכאורה, דלא נאמרו הדברים אלא בטענת פתח פתוח, דאין עדים בדבר, אלא דשווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא, ובכה"ג לא שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא, מכיון שאין לו טענת ברי להכחישה כמ"ש הר"ן. אבל כשיש עדים בדבר, כמו ההיא דהיתה מעוברת, אכתי לא שמעי' מינייהו. ודבר זה לא למדנו אלא מתורת הרא"ש5. אך באמת המעיין בחידושי רשב"א וריטב"א שזכיתי לראותם בק' וויטעפסק, יראה לעינים דלאו בפתח פתוח לחוד אמרינן הכי, אלא בכל מקום אמרינן הכי, שכתבו בהדיא וכן הדין בכל מקום האשה נאמנת לומר מותרת אני כל שאין מכחישה, וכמו שהבאתי דבריהם במכתבי. וכן הפני יהושע למד מתוך דבריהם להקל אפילו במעוברת. ומ"ש הר"ן דלא שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא בטענת שמא, לרבותא קאמר, דאפילו מכחישה בשמא ואינו מאמין לדבריה אפילו הכי מותרת, ומכל שכן בשאינו מכחישה כלל, ואדרבא שמאמין לדבריה, דפשיטא שנאמנת.
ובזה נפלע"ד ליישב לשון הרא"ש, שמתחלה כתב שהתלמידים דרבינו יונה טעו לכתוב בשמו, ולבסוף כתב ומיהו נראה לקיים דבריהם, ולא מחק דבריו הראשונים, וכמו שהקשה מהרי"ט. אך לפי מ"ש אתי שפיר, דלבסוף לאו משום ברי ושמא אתי עלה, אלא משום דאינ[ו] מכחישה כלל אפילו בשמא, ובכה"ג הוא דמקיים דבריהם דווקא, אבל הטעם דברי ושמא הוא טעות כמו שכתב מקודם.
ולחכם כמי"ב6 אין צריך לפרש יותר, ובפרט בעה"ד7 נחוץ מאד ולא נתנני די השיב רוחי, רק אמרתי תן לחכם ויחכם עוד.
עוד זאת נתחדש לי ישוב נכון במה שהקשיתי האי טעמא דרבן גמליאל דמכשר ברוב פסולין, והרי רובא וחזקה רובא עדיף, ובדבר דאתחזק איסורא אין עד אחד נאמן אלא אם כן בידו. ולומר דגבי רוב פסולין נמי מקרי בידה, כמשמעות הפמ"ג בהקדמתו ליו"ד בכללי רובא וחזקה, אם כן היכי מייתי הרא"ש ראי' לרוב דרצון. ואין לומר דסבירא ליה כמ"ש התוס'9 דרוב דרצון אינו אלא מדרבנן, דהא הרא"ש לא הזכיר טעם זה, ועוד דמעיקרא מאי קשי' לי' רובא וחזקה רובא עדיף.
אך האמת יורה דרכו דנהי דאין עד אחד נאמן בדאתחזק איסורא, היינו משום שהיה ידוע תחלה שהיה ודאי בחזקת איסור, משא"כ לגבי רוב דאף דרובא וחזקה רובא עדיף היינו להוציאו מחזקה שהיה בתחלה, מאחר דאיכא רוב כנגדו הוה כאילו ידעינן ודאי שיצא מחזקתו, אבל לגבי נאמנות העד לא הוה כאילו הוא ודאי גמור, דעל כל פנים איכא מיעוטא דמיגרע כח הרוב. וראיה לדבר מתשע חנויות דקתני ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן כו', אלמא דאם היה יודע מאיזו מהן היה נאמן . וגם ראיה מפרק הזהב דנ"ח ע"א לשמור את התינוק כו', ואע"ג דרוב תינוקת מטפחין כו', כדאיתא בפרק כל היד, אפילו הכי עד אחד נאמן לגבי רוב . ואף שראיתי לרבינו הגאון בספרו הקדוש ביו"ד הלכות שחיטה10, דכתב דבחרש שוטה וקטן דבעומד על גביו שחיטתו כשרה, היינו כשנמסר גם להעומד על גביו דהוה בידו, הא לאו הכי לא מהני עומד על גביו, משום דחרש שוטה וקטן רוב מעשיהם מקולקלים. שאני התם דאתחזק איסורא, דהבהמה היתה בחזקת שאינה זבוחה. ותו לא מידי.
ואקרא שלו' גם לאה' הרבני המופל' הראש וקצין מוהר"צ הירש נ"י, זכרון אחד עולה גם אליו, שהגיעני המעות בשלימות בעזה"י, והלויתי על ריוח בהכשר לטובת היתומים, ות"ח על העבר ובקשה על העתיד כנ"ל. וגם אליו בקשתי להודיע דעתו מה לעשות בחלוקה, אם אינו כתוב ומפורש בצוואה, על כל פנים מן הסתם הי' שומע מפיו בחייו. והאמת אגיד שלדעתי היה חפץ יותר בתקנות הבחורים שהגיעו לפרקן, אך וכי מפני שאנו מדמין11 כו'.
וזו"ז יקבל החו"ש, ידידו מלו"נ12
הנה האגרת הזה הכנתי לשלוח על הפאצט, ונתעכב הדבר, ועכשיו אתרחיש מוכ"ז שהולך למחניכם הט', ומהודענא שאם נעשה אצלו מזומן, נאמן הוא מוכ"ז לשלוח על ידו, ובודאי יגיע לידי בלי שום הוצאה וד"ל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור