סימן נ

סימן נ

ט' בגט יהי' כפוף, וטעם לאי כתיבת גט בלילה¹

לכבוד אה' ורב חביבי הרב המופלג ושנון ותיק ונחמד מוה"ר יצחק אייזיק² נ"י

[הח"י³ חלק על נייר הארבאווע החזיר מהר"ח כ"ץ וקרענוהו ויקבל מיד מוכ"ז⁴. והשטר עיסקא אמר שנאבד, ובאמת אין חשש כל כך בשטר עיסקא מאחר שלא נכתב על נייר הארבאווע ואין לחוש אלא אם כן שיתבע בדין תורה, ובזה ודאי די בשובר, והשובר כתבתי על צד היותר טוב, ובפרט אם נכתב בו שניתן הח"י חלק לי"ב, אין לך סימן גדול מזה. ובגוף הגט בודאי קבלה ברצון, והספרים החזירה על ידי מוכ"ז. וזולת זה אין לי מה לכתוב⁵].

רק (באתי) להשתעשע עמו קצת בדברי תורה, שקצת כמו פלא בעיני שלא דקדק מעכ"ת על הטיתי"ן שיהיו כפופים מעט לתוכן ראשן הימני, כנודע מהגמרא⁶ לא יעשה טיתי"ן פפי"ן, שהפירוש שלא יעשה כפופין יותר מדאי אבל מעט כפוף צריך להיות⁷.

גם הסימן שרשום במכתבו להיות אצל השליח בסיום סופי השורות, אינו סימן טוב. וכגון דא קבלתי מאחמו"ר ז"ל נבג"מ דהיינו סימן אריך וגוץ⁸, שהרי אם לא הי' הנייר רחב כל כך לא היתה מסיימת סוף שטה ראשונה בתיבת שבעים⁹, אלא בתיבת מאות, וכה"ג בשיטה שני' שלישית והמבין יבין.

עוד זאת¹⁰ באתי בדרך אגב גררא מענינא דגט, מענין לענין, דנפל בפומי מילתא חדתא, חדת היא לי, וזה איזה ימים שנתעוררתי בזה ימים לא כבירים, בענין מה שהחמירו האחרונים לסדר גט בלילה (סוס"י קכ"ג בהג"ה), והטעם שמע הב"י (בסוס"י קל"ו) שדומה לדין, וכבר התעוררו בזה רבים וכן שלמים¹¹ דלא דמי כלל אפילו כי אוכלא לדנא¹². וע' בנחלת שבעה¹³ שהאריך בטעמים דחויים, ובתוס' דסנהדרין¹⁴ שהביא בעצמו מבואר דמותר לגרש בלילה. והי' בעיני תמיד כחומרא בלא טעם, והייתי מתפלא תמיד על שהרעישו כמה גדולים, בתשובות רמ"א מסי' נ"ה עד סי' ס', על שניתן הגט אחר שהתפללו הקהל ערבית. אבל עכשו נתיישב בלבי, דנהי דמותר לגרש בלילה מכל מקום צריכים להתירה לינשא על פי עדים או על פי הגט שיוצא מתחת ידה, ואם נקרע הגט צריכה להביא עדים דוקא, כמבואר במשנה מפורשת פרק התקבל¹⁵, ואם כן הגט שניתן בלילה אף אם ניתן בפני הבית דין, אם ראוהו בלילה אין יכולים להתיר על פיהם ועל פי ראייתם, אם לא שיבאו שנים למחר ויעידו בפניהם כמבואר בכמה דוכתי, ואנן נהיגין לקרוע הגט ולהתירה בשעת מעשה על פי ראיית הבית דין בעצמם¹⁶. וז"ש הב"י הטעם ששמע שדומה לדין, משום דהטעם שאין דנין על פי ראייתם בלילה היינו משום דראייתם הוי כתחלת דין, כמ"ש התוס' בפ"ג דר"ה¹⁷, והכי נמי אין להתיר האשה על פי ראייתם, דלהתיר האשה צריכים ודאי עדות גמורה כמבואר בסי' קנ"ב¹⁸.

ועוררתי בזה למכ"ת ישמע חכם ויוסף לקח, וישיבני מלא דבר¹⁹ אם דעתו מסכמת לזה, כי לא מצאתי כעת שום טעם מספיק זולת זה. גם מ"ש כנ"ל נראה בחוש להמעיין בתשובות הריב"ש סי' שפ"ח וסי' ש"צ, ולחכם כמותו יספיק הקיצור²⁰.

וזו"ז²¹ יקבל ברכה ושלום מאדה"ש²², ידידו לנצח

יהודה ליב

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org