סימן נו

סימן נו

גט מומר שהעדים במקום אחד והסופר במקום אחר¹

צעקת האשה הנעצבת קשת רוח ומרת נפש, מרת העניא בת יהושע זעליג מהאדיץ, אשר בעלה עיגן אותה זה יותר משנים עשר שנה, וזה שנתיים נודע שהחליף דתו והוא ברוסיא רחוק משם כמאתים פרסאות, ובהיותו שם בזאוואד סינדרווע פעלו ממנו שיצוה לכתוב גט פטורין לאשתו, וכן עשה וצוה לסופר לכתוב [וכתב] לעדים לחתום, והגיד להם שמו צבי הירש בן גרשון, גם הגיד להם שם אשתו הנ"ל אשר בהאדיץ, ונתן סימנים אשר בעת פרידתו ממנה שבק לה בן ממנו, גם יש עוד סימן בהמגרש שראו העדים שיש לו בעין השמאלית נקודה שחורה וכן הוא באמת. והנה הסופר לא כתב אז הגט, וכעת הסופר הרחיק נדוד מסינדרווע ובא לביתו שהוא ק' לאזני, הרחוקה משם יותר ממאתים פרסאות, והעדים שיחד הבעל לעדי חתימה הן בסינדרווע. והאשה הנ"ל בוכה ומבכה אולי יש לה מזור ותרופה להכתיב הגט כעת וליתן לה.

מענה מהרי"ל לשו"ת צמח צדק סי' קמה

כבר כתבתי באגרת בקצרה שכל הדרכים בחזקת סכנה, ועתה אמרתי להשיב מפני הכבוד קצת מן הטעמים, על פי סדר האותיות.

א. מה שכתב² בענין אם הבעל מודה שעשאו שליח³ כו', הכניס ראשו בין הרים גדולים וצלל במים אדירים ולסוף העלה חרס בידו, לסמוך על הודאתו בכתב בחתימת ידו להעדים, ומנין לנו שזהו כתב ידו, שהרי אין חתימת ידו ניכרת לנו, ואף קיום הב"ד. ואם דעתו לסמוך על הרשב"ץ⁴, למה ליה הודאת הבעל, וכמ"ש בעצמו דאף להמגיד משנה⁵ יש לסמוך על הרשב"ץ⁶. אך עדיין לא יצא ידי חובתו שלא תירץ קושיית הט"ז⁷, וכנראה שהיא קושיא חזקה מאד. וקושיא זו תקשי גם להבא כשיובא על ידי הפאצט קיום על חתימת ידי העדים בגט ואין כאן מי שמכיר הקיום⁸ (אך קושיית התורת גטין⁹ לא שייכא כ[א]ן שנכתב מדעת הבעל המגרש. ואף שלא אמר להם כתובו¹⁰, שמצד הסברא דבכל כה"ג אין צריך לומר כתובו, וכמ"ש מעל' בשם חידושי הר"ן¹¹, ואינו בידי רק קיימתי מסברא. גם מה שכתב התורת גטין בענין שליח קבלה של האשה אין קושייתו כלום, ויפה תירצת שאינה עושה שליח לקבל גיטה אלא אם ירצה הבעל. ואני מוסיף שנכתב מדעת המתחייב, דהגט חוב הוא לה, ומהאי טעמא האשה עושה שליח קבלה ולא האיש). ובפרט שבנידון דידן נראה שהבית דין הם הדיוטות, וכנראה שאפילו חתימתן אינם יודעים לחתום היטב, גם משה גם אהרן שקולים, ומשה נהפך לשמה ולשנינה¹².

ב. בענין כתב לעדים בכתב ידו¹³ נפל ברבוותא, והרבה מן האחרונים מחמירים, עי' פרי חדש¹⁴. ורבינו הגדול אחמו"ר זלה"ה התיר בזה במומר לעבודת כוכבים ומזלות, אך שהתנה שהבעל ימנה גם כן העדים בעל פה על ידי הסופר, שיאמר להסופר לפני עדים אחרים, ובנידון דידן הנה לא אמר הבעל שום דבר בפני בית דין המקיימים לומר דעו שאני ממנה פלוני ופלוני, ונוסחת הרב אחמו"ר ז"ל בגט כנ"ל כך הוא¹⁵,

הערט צו אתם עדי פלוני ופלוני, פאר אייך בעט איך דיך פב"פ, זאלשט פארין למקום פלוני שרייבין אגט כשר לגרש בו את אשתי פב"פ, און שרייב לשמי ולשמה כו'. און זאלסט בעטין פון מיינט וועגין ב' עדים פב"פ ופב"פ אז זייא זאלין חתמנן דעם גט לשמי ולשמה כו', וויא איך שרייב צו זייא אבריביל בחתימת ידי ממש. און בעט דיך און מאך דיך פאר אשליח צו געבין דעם גט כו'. וחותם הבעל המומר לעכו"ם בחתימת ידו, ומקיימים העדים שאמר בפניהם. והעדים היו מכאן ששלחו לשם. ואחר כך כותב להעדים בשם פב"פ ופב"פ בקשתי אז איר זאלט חתמנן כו'. וחותם בחתימת ידו [ו]מקיימים העדים.

[תרגום: שמעו נא אתם עדי פלוני ופלוני, בפניכם הריני מבקש אותך פב"פ, שתיסע למקום פלוני לכתוב גט כשר לגרש בו את אשתי פב"פ, ותכתוב לשמי ולשמה כו'. ותבקש בשמי את ב' עדים פב"פ ופב"פ שיחתמו עצמם על הגט לשמי ולשמה כו', כפי שאני כותב להם במכתב בחתימת ידי ממש. והריני מבקש אותך וממנה אותך להיות שליח לתת את הגט כו'. וחותם הבעל המומר לעכו"ם בחתימת ידו, ומקיימים העדים שאמר בפניהם. והעדים היו מכאן ששלחו לשם. ואחר כך כותב להעדים בשם פב"פ ופב"פ בקשתי שאתם תחתמו כו'. וחותם בחתימת ידו [ו]מקיימים העדים].

זו היא נוסחת הרב ומינה לא תזוז.

וביתר הדברים הרגשת בעצמך הדוחק. וגם בענין נוסחאות ולשונות הגט בענין הזמן והמקום יצטרך נוסחאות חדשות אשר לא שערום אבותינו¹⁶. וסוף סוף לא יהיו עדים המכירים את האיש שהוא בעלה של זו המתגרשת, אך זה יש לומר שהשליח יודע שהבעל אמר לו שם האשה ושם עירה, ועדים יעידו לו על זה אצל הבעל.

אך אחר כותבי נתיישבתי בדעתי, ועלה בידי עצה אחרת לתקן כל החששות, והוא לשלוח לשם על הפאצט לאנשים ידועים שישתדלו אצל המומר לעכו"ם שיכתוב להסופר דלאזני שיכתוב הגט, כאשר אמר לו בעל פה זה שנתים, ויחתום ויקיימו עדים שניכר חתימת ידם בכאן, ובתוך האיגרת יכתוב שיבקש את פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני עדים שבלאזני, וגם יכתוב להם אגרת גם כן, וכמו שהוא בנוסח רבינו הנ"ל¹⁷, ונמצא שיגרש על פי מינוי עדים שלא בפניהם ועל פי חתימת ידו הנ"ל, והסופר כבר היה לפניו והגיד לו בעל פה. ואף שעכשיו כותב לו, אינו אלא גילוי מילתא בעלמא שכבר אמר לו בעל פה, וגם יהיה לפנינו עדים על ככה שהגיד לו בעל פה, מאחר שכך יכתוב באיגרת בלשון זה, כאשר אמרתי לך כבר, ועל זה יחתום בקיום עדים שיהיו ניכרים לנו. ואם אפשר שיהיו עדים על זה שאמר לו בעל פה, ואז אין צריך להודאתו אלא לרווחא דמלתא. והרווחנו בזה הרבה, גם יהיו הסופר והעדים במקום אחד ויוכלו לכתוב הזמן והמקום, ואין צריך לשלוח הגט על הפאצט הנה והנה.

אמנם המוכ"ז¹⁸ אומר שלא ישתדלו אנשים אחרים אצל המומר לעכו"ם שלא בפניה, ובאמת קשה הדבר מאד לעשות על ידי אחרים דבר הצריך זירוז, וכולי האי ואולי עניה זו לשוא תשמור (וכל שכן לפי מ"ש מעל'). גלל כן המחוור שבכולם שתיסע בעצמה, ושם תעשה אפילו להתגרש שם, או אם לא יעלה בידה שתתגרש שם, על כל פנים תפעל אצלו שיעשה כמ"ש לעיל, כי מי יחוש חוץ ממנה. ואם יעלה בדעתם לשלוח על הפאצט לאנשים ידועים, צריך לשלוח להם הנוסח מתוקן.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org