סימן א

סימן א

אשה שהרה לזנונים אם יוכל הבעל לישא אשה אחרת
על ידי שיזכה לה גט על ידי אחר¹

אשא עיני אל הורים² ומורים, יושבי על מדין³ וכסאות למשפט⁴ בצדק ומישרים לשפוט עני ודך⁵ המוכ"ז ה' מנחם בר' יהודה מקהילתינו. ואפרש שיחתי טיבו של עובר ושב הלזה⁶, שזה מכבר הלך לפי תומו לנוע ולבקש טרף לביתו, ועזב את אשתו בכאן ושהה כמו שתים ושלש שנים, ובין כך ובין כך הרה לזנונים, וגרשוה מעירינו, ובבואו לביתו אמר אוי לי על אשתי אוי לו על אחרת, וביקש ממני להשיאו עצה הוגנת⁷. וצויתי לו לסדר גט לאשתו ולזכות לה על ידי אחר, ובדין יהא שרי' לי'⁸ לאנסובי אתתא.

ועתה אפרש טעמי ונימוקי עמי לפני כל יודעי דת ודין, אף שהדברים פשוטים, מכל מקום להוציא מלב כל עורר וטוען אציעה דברי.

כי הנה גם להמחמירים שבסי' ק"מ סס"ה בהג"ה⁹, היינו לגבי דידה שלא תנשא בגט זה דהוי חשדא דאיסור אשת איש דאורייתא. ועיין מזה בתשובות חכם צבי סי' צ"ו, ותשובות פנים מאירות ח"א סי' מ"ב וסי' מ"ג (ועין בתשובות שבות יעקב ח"א סי' ק"כ, שפסק בנדון [כ]זה ממש לזרוק לה גט בפני בית דין לתוך ביתה או חצרה, וכתב שם וז"ל, ואף שבשו"ע סי' קל"ט סי"ד בהג"ה החמיר אפילו במלבושים שלה, היינו שלא תנשא בגט זה, אבל ודאי לכו"ע דבכה"ג אין עליו חרם רגמ"ה ומותר לישא אחרת, וסיים שם שראוי להתרותה תחלה על ידי שליח בית דין, שאם לא תקבל גט מרצונה שיתירו לו לישא אחרת והיא תהיה אסורה לעולם, ועל ידי כן תקבל הגט מרצונה עכ"ל. ועכ"פ יש ללמוד משם לנידון דידן לפי הנ"ל שיזכו לה גט על ידי אחר, ששוב אין על הבעל חרם רגמ"ה). משא"כ¹⁰ לגבי הבעל שלא יעבור על חרם רבינו גרשום, ודאי די לו בזיכוי זה. משום הכי לא כתב רמ"א דין זה אלא בסי' ק"מ, באשה הנאסרת על בעלה, והוא הדין להחליפה דת אם חזרה לדת יהודית שהזכיר רמ"א בסי' זה קודם לכן, ואתרווייהו קאי האי ויש מחמירין (דלא כבית שמואל¹¹ שנדחק בזה), משא"כ בסי' א' דמיירי לענין תקנת הבעל שלא יעבור על חר"ג, ולא לענין תקנת אשתו שהחליפה דתה, משום דמיירי שלא חזרה בה כלל, כמבואר מלשון רמ"א סי' ק"מ, פשיט' לי' דדי בזיכוי לכו"ע. דהא מרי דהאי דינא של היש מחמירין הוא מהרי"ק בשרש קמ"א, ושם מבואר להדיא דלגבי הבעל אפילו זיכוי אין צריך. וכן מסיק רמ"א בסי' א' דבמקום שאין מנהג אין להחמיר. ואף לפי הטעם שכתב בדרכי משה¹² (סי' א' אות יו"ד) משום צרת סוטה, האידנא לא שייך האי טעמא במדינתינו, דאין נוהגין ביבום כלל.

ולזאת אחלי יכונו שאם תזדמן לו אשה הוגנת וימצא טוב¹³ לא ימנעו טוב מהולכי בתמים¹⁴. וזאת אין צריך לפרש, שבמקום שהדין לגרש אין צריך היתר מאה רבנים כלל¹⁵. וגם זאת אין צריך לפרש, דלאסהודי גברא אין צריך מעשה בית דין של שלשה, כמו בעדות אשה שנתגרשה¹⁶, ובגלל זה קצרתי ואומר שלום על דייני ישראל.

ושוב מצאתי כדברי בספר בית מאיר סי' ק"מ ס"ה וז"ל, עי' בית שמואל, ולענ"ד פשוט דבסי' א' לא כתב אלא שהבעל יוכל לישא אשה על ידי זיכוי זה כו', ומה דאפשר למיעבד עבדינן לחומרא בעלמא, אבל הכא דאיירי באיסור אשת איש החמיר להתירה לינשא כו', ולענ"ד מההוא טעמא ראוי לנהוג בסידור כזה, שבתר הזיכוי שוב יקבלנו מידו ויעשנו שליח להולכה בפירוש, כדי שיתירנה בהגיע לידה בלא ספק, כי לולי כן אפשר לחוש בגט זה שאפילו בא לידה לא תתגרש, כי לא שייך בהחלט לומר בזה אדם יודע כו' והתקבל והולך קאמר¹⁷, אחר שכמה פוסקים חולקים עכ"ל.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org