אגרת ח'תש

ב"ה, כ"ו מ"ח, תשכ"ד

ברוקלין

שלום וברכה!

במענה למכתבו, בו כותב ע"ד ביקור רפואי, כנראה מלפני זמן, אשר על יסוד זה אמר הרופא, שכאילו זוגתו תחי' אינה בת בנים.

ואינו כותב כל הפרטים בזה, וכיון שכמה טפולים רפואיים חדשים נתגלו לאחרונה ובפרט בשנים הכי אחרונות, מהנכון שיפנו עוד הפעם לרופא מומחה במקצוע זה, ולשאלו היש בחידושים האמורים השייך גם אליהם.

וכיון שתמיד זקוקים לברכת השם יתברך שהוא נותן התורה ומצוה המצוה, מובן שצריכה להיות ההנהגה בחיי היום יומים מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, ובפרט - דיוק בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו'), וגם לברר אם אין בזה חסרון ידיעה שמביא לחסרון בקיום [שאת זה צריכים לברר אצל מורה הוראה], שזהו הדרך לקבלת ברכת השם ובפרט במצב כהאמור.

כשיכתוב בדיוק השמות שלו ושל זוגתו בצירוף שם האם של כל אחד מהם בלשון הקדש - שכן נוהגים להזכיר בתפלה - יזכירום בתפלה להאמור.

לשאלתו דעתי בנוגע לאמוץ (אדאפטירונג) ברוב פעמים ההנהגה עם הילד שמאמצים הוא, מבלי לגלות לו שאינו מיוצאי חלציהם, ובכל אופן ההנהגה עמו - כיוצאי חלציהם ממש, שזהו מביא לידי איסורים דחבוק ונישוק (המותרים רק בין בנים להוריהם ממש, ולא של אלו המקבלים ילד לחינוך). והמובא בספרים על דבר גידול יתום בביתו, הרי זה מובן שרק באופן שנזהרים באופן הדרוש בכל הנ"ל. וזהו מדברים הכי קשים, ורק כשבטוחים להזהר כדרוש - יש מקום לשאלת אמוץ.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

נ.ב. במזכירות שלי אין כותבים צרפתית ולכן בא המענה בלשון הקודש, אבל הוא יכול לכתוב גם להבא בצרפתית כיון שקורא הנני שפה זו.

Kehot Publication Society · commercial