אגרת ח'תשעה

ב"ה אחד באדר, ה'תשכ"ד

ברוקלין, נ.י.

הנהלת קופת גמילות חסד ע"י בית הכנסת

חב"ד אשר בבני ברק בארצנו הקדושה תבנה

ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קראתי הדו"ח ור"פ מפעולות הקופה בתקופה שעברה, מכתב יו"ר הקופה הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים וכו' מו"ה מנחם ישראל שי' - ממוצש"ק פ' אם כסף תלוה.

וה"ז גם מענין יומא דא - אחד באדר, וכהוראת חכמינו ז"ל במשנתם: באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאים,

והנה לכאורה אינה מובנת השייכות דשני הענינים, ועד - שמשמיעים ומכריזים על שניהם ביום אחד.

ויש לבאר בדרך אפשר- ע"פ דברי מפרשי טעמי המצות, באיסור ענין כלאים, כי משנים עי"ז חוקי הטבע ודרכיו, שהטביע בורא עולם ומנהיגו שיה' דשא עשב ועץ עושה פרי למינהו דוקא,

ובהתאם לזה - משמיעים על השקלים, שיהיו קרבנות צבור מתרומה חדשה דוקא, שאין לערב קרבנות שנה ועניני' באלו דשנה אחרת.

ואדרבה - מקדימה המשנה, (שגם ההקדמה - תורה היא), ההכרזה על השקלים להכרזה על הכלאים,

אף שלכאורה דין קדימה להכרזה על הכלאים, כי ההקדמה בזה מוכרח (בכדי שיעקור הכלאים בהקדם ועוד יותר - בכדי שלא יזרע בנתיים כלאים) וגם איסור זה - כל השנה תדיר הוא, וכאו"א מוזהר ע"ז - מה שאין כל זה בשקלים, ובפרט שאפשר לשקלם גם באיחור זמן, ולא עוד אלא שכשהוא תורם את הלשכה - מתכוון לתרום גם על העתיד לגבות.

ומובן ע"פ האמור - כי בכדי שתהי' הנהגה הרצוי' בעולם, ההתחלה היא ותלוי זה בהנהגת בני ישראל בעניניהם באופן זה, ומרוחניות - משתלשל בגשמיות.

ולכן לאחרי שבי"ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן, כי אין לערב שנה בשנה בנוגע לקרבנות וענינים רוחניים אשר בעולם, משתלשל מזה גם בנוגע לזרע (הצומח) בארץ (הדומם) שיהי' למינהו דוקא.

ועד"ז במצות גמ"ח, שהיא מעלה הגדולה בצדקה השקולה כנגד כל הקרבנות - על ידי שבני ישראל עושים בזה בסבר פנים יפות, הנה מעשיית המצוה - משתלשל למטה בהמצטרך לאדם בכל צרכיו בבני חיי ועד למזוני (לחם - צומח) ועד לקיום ההבטחה, עשר בשביל שתתעשר כפשוטה - בכסף וזהב (דומם),

ובמדה כנגד מדה - בספ"י של מלכו של עולם - כל הנ"ל, רוויחי.

בברכת הצלחה בעבודתם, בכל האמור ומתוך שמחה וטוב לבב.

מצו"ב המחאה - השתתפותי, בל"נ, בהנ"ל.

מו"ה מנחם ישראל: מלוב.

וכהוראת: ראה גם לעיל אגרת ח'תשסז.

שגם ההקדמה: ראה גם לקמן אגרת ט'כז. וש"נ.

ומרוחניות: ראה תניא פ"ג.

ההבטחה: שבת קיט, א.

ובמדה: פס"ז שמות ג, ו.