סימן קיב
ג
כ"ש אם נצרף לזה דאומרו הרי את מקודשת בלא תיבת לי אף להמחמירים בזה לא עדיף מלשון אם יהיבנא לך מיקדשת לי. הגם דאין הריעותות שוים מ"מ י"ל ג"כ שמפני שלא אמר לי סמכה יותר לעכב בידה כמקדם. שוב מצאתי כדברי בשו"ת הרב"י בדיני קדושין סי' ח' בתשובת חכם א' ששיבחו הרב"י ושמו ר' יעקב בן נחמיאש וז"ל ומעתה בנ"ד כיון שהעדים העידו שהיא אמרה מעיקרא שיתן לה הפאנדירו והוא לא השיב לשון קדושין גמורים. אלא אמר טומלא דו פור קדושין ולא אמר לי דהוי לשון גרוע כו' כמו הרי את מקודשת. לא הוו קדושין מקל וחומר. ומה היכא דאמר אי יהיבנא לך מיקדשת לי דהוה לשון קדושין והיכא דלא אמרה מעיקרא הב שלא לשם קדושין הוו קדושין גמורים ואפ"ה היכא דקאמרה מעיקרא הב אינה מקודשת. בנדון דידן דהיכא דלא אמרה היא מעיקרא הב לא הוי אלא ספק מקודשת ומשום חומרא דאשת איש. היכא שאמרה מעיקרא הב שלא לשם קדושין לא כ"ש דלא הוו קדושין כלל עכ"ל. וע"ש שרצה להקל מה"ט אף שקיבלתו בשתיקה ולא אמרה הבה מיהבה או הבה וע"ז חלק עליו הרב"י שם וכמ"ש בחיבורו ב"י סי' כ"ט דאם אחר שאמרה הבה לי חד שוכא ואמר אם יהיבנא לך מיקדשת לי קיבלתו בשתיקה ולא אמרה הב מקודשת ולא כמ"ש הרמב"ם אם אמרה הן וכו'. ולכן בנדון של החכם הנ"ל שקיבלתו בשתיקה לא הסכים הרב"י לצרף קולא זו אלא דפסק להקל בלא צירוף קולא זו משום דכל שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת כלל וכמש"ל בשמו עכ"פ בנדון זה יש לצרף גם צד זה כדי לצאת י"ח המחמירים דהא בנ"ד הוי לכל הפחות כאומרת מעיקרא ולבסוף הבה כנ"ל וא"כ בכה"ג הרי פסק החכם הנ"ל דכשאומר רק הרי את מקודשת לא הוי מקודשת כלל אפילו למ"ד דיש לחוש לקדושין אף בלא אמר לי. ומטעם הנ"ל דלא עדיף מאם יהיבנא לך כו'. והרב"י לא ערער ע"ז רק משום דהתם קיבלתו בשתיקה. משא"כ בנ"ד דה"ל כאומרת מתחלה ועד סוף הבה מיהבה וכנ"ל. ועיין בלח"מ פ"ה סוף דין י"ב במה שחילק בין מלוה לגזל וכ' אבל גזלן כו' דאנן סהדי שבתורת חזרת הגזילה קיבלה וכדכתיבנא עכ"ל. ועד"ז גם כאן יש לחלק בין הב לי חד שוכא שבגמ' ובין נ"ד. דהכא י"ל יותר דאנן סהדי שבתורת שמעכבת את שלה בידה לקחתה ותו לא מידי. הרי נתבארו ג' טעמים שאין בהקדושין כלום הא' משום דלא אמר לי. הב' דה"ל כהא דרב חמא (דף ט' ע"א) כנ"ל ס"ב. הג' עוד טעם לומר דעדיף מדרב חמא:
קיצור מסעי' ב' ג'. מה שמחזקת הכרך מעות מתחלה ועד סוף ע"ד שתוליך בעצמה דוקא להקאנטאהר וזהו מבוקשה. עדיף טובא מדין הב לי והבה מיהבה. לכן כאן אף אם היה אומר הרי את מקודשת לי ולא בלשון שאלה י"ל דאינו כלום. דהא ביש"ש והרמ"א ומהר"א בן ששון ס"ל דאף בהב והבה מיהבה כה"ג אינה מקודשת ואף שנראה הרבה חולקים ע"ז היינו גבי דיבורים ויש הפסק בין הדיבורים והחפץ היה בידו תחלה והיא עושה מעשה ומקבלת אותו אחר אומרו הרי את מקודשת לי אבל הכא שהוא מעשה רב ממנה שלא על דעת קדושין כלל וכלל מקודם אמירתו וגם אח"כ מחזקת על דעת זו י"ל דלכ"ע אינה מקודשת כלל. דמעשה עדיף טובא מדבור וגם ניכר שמתחלה ועד סוף הוא מעשה אחת ולא עשתה שום מעשה המורה קצת על קדושין. ואפילו אם היינו אומרים דהמעשה רב לא עדיף מאמירה בתחלה הב ואח"כ הבה מיהבה עכ"ז אין חשש בהקדושין לכ"ע כי הרי את מקודשת בלא אמר לי זה הדבור חלוש יותר מדבור אי יהיבנא לך מיקדשת לי וכן מבואר בתשו' הב"י דיני קדושין סי' ח':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור