סימן פז
ב
והן אמת כי מה שדחה כת"ר הראיות של אבן העוזר בנדון צירוף ב' סימנים להיות סי"מ מי יבא אחרי כ"ק ובפרט ראיה העיקרית שעליה סמך אה"ע בסיום תשובתו ובגמר דבריו אדם נתפס שבנה עיקר יסודו על מ"ש בב"י בי"ד סי' ס"ג בשם סה"ת בהניח בשר בשוק בין א"י ומצא במקום שהניח דשרי ע"י סי' כו' אשר סתר כת"ר בטוב טעם משום דהתם ליכא איסורא דאורייתא כו'. הנה ודאי כ"ה משמעות ל' סה"ת להדיא דמדמי לה לדין שולח ביד א"י דבעי או סי' כרבה בב"ח דמחתך אתלת קרנתא או חותם בתוך חותם כו' וחב"ח הוא מדרבנן ודאי משום חשש איחלופי וה"נ במצא במקום שהניח בשוק של א"י חיישי' לאיחלופי שהחליפו א"י מדעת ולא משום דילמא שלו נאבד וניטל ובשר זה שנמצא נאבד ונפל כאן מאיש אחר כדחיישי' במציאה יעו"ש בסימני סה"ת סס"י מ"ז ומש"ה א"ש אף גם לפ"ד התוס' ורשב"א וסיעתם גבי משאל"ס דס"ל דאת"ל סי' דרבנן בעי' סי"מ דוקא ע"ש בתוס' (דקט"ו ב') סד"ה וקאמרי וכ"כ בשמם בשו"ת פנ"י חאה"ע סס"י ז'. ודלא כמ"ש הפרישה לדעת הטור ואע"ג דמשאל"ס דרבנן וטעמם ונמוקם עמם ודלא כהפנ"י שם שהניח דבריהם בצ"ע. והיינו משום דאת"ל סי' דרבנן אמרי' דסימנא לאו מילתא היא כלל וכלל לסמוך להתיר שום איסור אפי' דרבנן אלא גבי אבדה דוקא תקינו רבנן הכי משום הפקר ב"ד כדפרש"י. וכן העלה בתומים סי' ס"ה סס"ק י"ב. וא"ש לפ"ז הא דפריך ביבמות (דף ק"ך) ממצאו קשור כו' להוכיח דסי' דאורייתא ומאי קושיא דלמא התם בשלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר שנכתב בה הגט דליכא אלא איסורא דרבנן לפ"ד התוס' ספ"ק דב"מ (דף ך' ע"ב) ד"ה איסורא. ואין לומר דסוגיא דהכא אזלא אליבא דרבה דס"ל דבלא הוחזקו ל"ח כלל אלא בשהוחזקו דוקא דהא הכא מיירי אביי ומשני לא קשיא כו' ואביי ס"ל כמ"ד אע"ג דלא הוחזקו כמ"ש התוס' רפט"ו דיבמות (דקט"ו ע"ב) ד"ה יצחק ר"ג והרא"ש פ"ג דגיטין סי' ג' א"ו דאפי' בדרבנן לא מהני סי' אלא דוקא באבדה משום הפקר ב"ד אלא דשאני התם דאיכא חזקת איסור מש"ה אחמור רבנן אבל במצא בשר כשר דליכא חזקת איסור ואדרבה כיון דמדאורייתא אמרי' כאן נמצא כו' ה"ל כמו חזקת היתר וכן בשולח ביד א"י אלא דחיישי' לאיחלופי מדעת טוב ברע וכיון דאיכא סימנא לא טרח ומזייף ומשה"נ אקילו רבנן ולא אצרכו אפי' סי' גמור המועיל באבדה שהרי התירו בחב"ח אפי' אינו עתיד לראות חותמו דליכא סימנא כלל אלא משום דלא טרח ומזייף וכן אפי' בחותם א' דשרי לפ"ד ר"ת הנה אף שעתיד לראות חותמו אינו סי' בינוני המועיל באבדה כגון מגופת חבית כמ"ש הטי"ד סי' קכ"ט לפ"ד ר"ת וכדפרש"י בע"ז (דל"א) דגבי אבדה לא הוה סי' כלל אלא ברושם משונה משל אחרים כמ"ש התוס' בב"מ (דכ"ג ע"ב) ובטח"מ ורמ"א סי' רס"ב. וכן חיתוך אתלת קרנתא יכול א"י ג"כ לחתך כך אלא דלא טרח הלכך אין ללמוד מכאן כלל לשאר איסורי דרבנן. ואף לפמ"ש הפרישה בדעת הטור אפשר דהיינו דוקא במשאל"ס שהוא איסור לכתחלה בלבד ואין ללמוד משם לשאר איסורי דרבנן שאסרו אף בדיעבד כתרי שוירי לרב הונא ור' זירא וכן סתם יינם וכה"ג:
קיצור (ראיית האהע"ו מסה"ת אינה ראיה משום דהתם הוי רק איסורא דרבנן שאין לו חזקת איסור כ"א אדרבה כמו חזקת היתר משא"כ הכא דהוי איסורא דאורייתא ואפילו במשאל"ס דרבנן ס"ל להתוס' ורשב"א דאת"ל סי' דרבנן בעי' סי"מ והיינו משום שיש כאן חזקת איסור אשת איש):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור