סימן נ
ו
והנה לפע"ד יש ראיה ברורה מהש"ס פז"ב (דל"א ע"א) דגבי מנה ומאתים אפילו א' אומר מאתים ולא מנה וא' אומר מנה ולא מאתים אמרינן שמצטרפין לחיוב מנה וכמש"ל אות א' בשם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ודלא כתשו' הרשב"א והראב"ן. והוא מהא דאיתא שם א' אומר חבית של יין הלוהו וא' אומר חבית של שמן הלוהו הוה עובדא ואתו לקמיה דר' אמי חייבי' ר' אמי לשלומי לי' חביתא דחמרא מגו חביתא דמשחא. כמאן כרשב"א. אימור דאמר רשב"א היכא דיש בכלל ר' ק' (שניהם מעידין על מנה ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה) כה"ג מי אמר (דתרי מילי נינהו וכולי האי מיכחשי אהדדי מי אמר) לא צריכא לדמי (זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של יין וזה אומר בפני הודה לו דמי חבית של שמן דתרווייהו מסהדי אדמי חבית יין) עכ"ל הגמ' ורש"י. ומבואר מזה דחבית של שמן דמיה מרובים מחבית של יין כמ"ש חביתא דחמרא מגו חביתא דמשחא כמאן כרשב"א ר"ל דכמו שאמר שחייב ק' מכלל ר' ה"נ יש לחייבו חבית של יין מתוך חבית של שמן וכן מובן יותר מפרש"י דתרווייהו מסהדי אדמי חבית יין ר"ל שבכלל דברי האומר חבית של שמן יש חבית של יין מאחר שדמי חבית שמן עודפי' על חבית יין. וא"כ למסקנא דלא צריכא אלא לדמי מחייבי' דמי חבית של יין מתוך דמי חבית של שמן. והרי האומר דמי חבית של שמן אומר עד"מ ל' זהו' או מאתים והאומר חבית יין אומר ט"ו זהו' או מנה. וא"כ מלבד שמכחישי' זה את זה במנה השני הרי יש כאן עכ"פ הכחש' גם במנה הא' שלדברי האומר חבית של שמן הודה לו שהיא מאתים הרי לדבריו מעולם לא היה חיוב על מנה בפ"ע. כ"א מאתים יחד דוקא. כי הרי על כל מעות המגיעים עבור חבית של שמן שהם מאתים הודה לו כאחד וא"כ מעולם לא היה חיוב מנה בפ"ע. ולדברי האומר חבית של יין הודה לו התחייב א"ע במנה א' ובפ"ע. וא"כ מלבד שמכחישין זה את זה במנה הב' הכחשה גמורה עוד הם מכחישים זא"ז הכחשה קלה במנה הא' שזה אומר מנה ולא מאתים (ר"ל דמי חבית של יין) וזה אומר מאתים ולא מנה (ר"ל דמי חבית של שמן) ואעפ"כ עדותן קיימת במנה כמ"ש כל הפוסקים. א"כ הרי מזה מבואר בעליל נגד מה שפירשתי למעלה בדעת הראב"ן ונגד תשו' הרשב"א. וז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ע ה"ג וכן אם אמר הא' דמי חבית של יין יש לו בידו וזה אומר דמי חבית של שמן משלם בפחות שבדמים עכ"ל. הנה מל' בפחות שבדמים מבואר בעליל שדמי החבית א' עודפים על חבית הב' והוה כמאתים ומנה וכ"ה ל' הש"ע סי' ל' ס"ב ומחייבי' אותו במנה. ובבעה"ת שער ס"ו סוף השער כ' להדיא דמי משחא מאה זוזי ודמי חמרא נ' זוזי ומפקינן מיני' נ' זוזי עכ"ל ואע"פ שפי' ה"ר אפרים נדחה מהלכה מ"מ בפי' דמי חבית יין ושמן כמה הוא בודאי אין כאן מחלוקת. ופשוט הוא. ואדרבה בזה יש רבותא יותר מבדינו של הראב"ן שהרי בכאן יש עוד הכחשה קלה במנה זו ששוין עליה ממה הגיע החיוב מיין או משמן. נמצא יש בזה ג' ריעותות הכחשה במנה הב' שהוא מה שדמי חבית שמן עודפי' על של יין. הכחשה במנה הא' ע"ד הנ"ל שזה אומר מאתים ולא מנה. עוד הכחשה קלה ממה הגיע החיוב. ואעפ"כ חייב במנה וכ"ש בדינו של הראב"ן. ואין להקשות מל' רש"י שפי' במ"ש אימור דאמר רשב"א היכא שיש בכלל ר' ק' שניהם מעידין על מנה ובאותו מנה אין מכחישי' זא"ז. דמשמע לכאורה שבמנה הא' אין כאן שום הכחשה כלל בכה"ג דוקא הוא דמחייב רשב"א. הא ליתא דהא ע"כ מוכח ממ"ש בענין דמי חבית של יין ודמי חבית של שמן דבכה"ג נמי מחייב רשב"א. ומ"ש רש"י אין מכחישין ר"ל הכחשה גמורה ע"ד שכ' אח"כ כה"ג דתרי מיני נינהו וכולי האי מיכחשי אהדדי מי אמר אלמא דדוקא במיכחשי אהדדי כולי האי גם במנה הא' שזה אומר יין ממש וזה אומר שמן ממש הוא דלא אמר רשב"א יש בכלל ר' ק' וכמ"ש בחי' הר"ן שם תוס' ביאור בטעם זה וז"ל שהיין והשמן שני דברים הן ואין הכל מתבקש בשביל הדמים עכ"ל ונמצא יש הכחש' גמורה במנה הא' ולא כעין בדיקו' בלבד. משא"כ במנה ולא מאתים ומאתים ולא מנה ה"ל כעין בדיקו' במנה הא' ומודה רשב"א וכ"ש הוא מדמי חבית של שמן ודמי חבית של יין. וכן צריך לפרש מ"ש הרשב"ם פחז"ה ואין כת שני' מכחשת על מנה שכת ראשונה מעיד כו' היינו שאין כאן הכחשה גמורה והא דזה אומר מנה וזה אומר מאתים ולא מנה אינו חשוב הכחשה כלל במנה א' כיון שיש בכלל ר' ק' וכל החיוב אינו אלא בדמים. ואמנם מה שיש להקשות לפ"ז על סוגיא זו מהא דספ"ג דנזיר וכמש"ל בשם השט"מ שם דמשם מוכח דא' אומר מאתים וא' אומר מנה ולא מאתים דהוי הכחשה. ור"ל דאין מצטרפין אפילו למנה. יש ליישב בשני אופנים הא' נתבאר לעיל אות ב' דאפשר לחלק בין דיני ממונות לדין נזירות. הב' אפשר לומר דגם בנזיר המסקנא כן. דהנה אהא דאמר רב הכל מודים במונה פרש"י ותוס' שם שנחלקה עדותן. וזהו לפי שסמכו על ירושלמי דסנהדרין דמונה הוי הכחשה טפי מכולל אבל לפמ"ש בירושלמי דיבמות ודנזיר דאדרבה במונה אין הכחשה וכן מסקנת הש"ס שלנו בנזיר שם. א"כ לפ"ז פי' בקה"ע פט"ו דיבמות ה"ו דמ"ש רב הכל מודים במונה זהו דבמונה לא פליגי כלל ב"ש אבית הלל דיש בכלל חמש שתים ולא נחלקו אלא בכולל וכמ"ש בירושלמי שם בשם רב ופי' כולל היינו אחד אומר שתים ואחד אומר חמש. נמצא כיון דקיי"ל כבית הלל הרי אפילו בכה"ג אמרינן יש בכלל חמש שתים ואע"פ שיש הכחשה. אלא דהקה"ע בנזיר מפרש דמ"מ דוקא בכה"ג אבל כשאחד אומר שתים ולא חמש וא' אומר חמש ולא שתים הוי הכחשה גם לבית הלל. ואין זה מוכרח כלל דעכ"פ כיון דמוכרח דבאחד אומר שתים וא' אומר חמש מקיימין עדותן בשתים א"כ י"ל ה"ה בשמכחישין א"ע ג"כ בלא כי. ודוגמת דמי חבית של יין ודמי חבית של שמן דהוה ודאי כמו לא כי. ובהא אתי שפיר דהרמב"ם פ"ג מהל' נזירות ה"ט לא פי' דמיירי במונה דוקא. ובודאי ס"ל כדפרישית דמ"ש הכל מודים במונה היינו דבכה"ג גם ב"ש מודו ומיהו ב"ה ס"ל כן אפי' בכולל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור