סימן ו
א
הנה לכאורה היה מקום לומר דכל מה שהחמירו הב"ח והחמ"ח שישליש הכתובה ותוספת כתובה ונדוניא ושבלא זה לא יתירו לו היינו דוקא כשיש לו ממון זה עכ"פ. אבל כשאין לו כלל י"ל דאין דנין שאי אפשר מאפשר. וישאר הכתובה ותוספת כתובה חובה עליו. ולכאורה הוא מילתא דמסתברא דאין סברא שמשום חיוב ממון יעגנו את האיש שיבטל ממצות פו"ר. ויוכל לבא להרהורים רעים ועבירות ח"ו. ויש ראיה לסברא זו ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ב והריב"ש סי' צ"א הובאו להלכה בהגהת רמ"א בש"ע סי' קי"ט ס"ו שאפילו אין לו לשלם הכתובה ונדונייתה אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין אלא תתגרש ותתבע מה שחייב לה. והנה הגם שמשמעות הרמ"א דהרא"ש והריב"ש הן שוים לדינא. מכל מקום איכא לאיפלוגי בינייהו. והוא כמ"ש החמ"ח שם סק"ה דמהרא"ש לא למדנו שאינה יכולה לעכב הגירושין מצד הכתובה אלא היכא דמן הדין היא חייבת לקבל גט שאז דייקא נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שמחוייב לה וכמ"ש להדיא שם בשלהי תשובתו כיון דמן הדין כו'. ור"ל כיון דמדינא למיפק קיימא. ולא מצד בחירתו לבד מגרשה לכן ה"ל כשאר חוב. משא"כ אם אינה מחוייבת לקבל גט אלא שמדעתו מגרשה. אף גם לדין הש"ס שהאשה מתגרשת בע"כ. מכל מקום יכולה לעכב הגט עד שיסלק כתובתה. ול"ד לשאר חוב דאדעתא דהכי נישאת לו שלא יגרשנה בלא כתובה. דמש"ה תיקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. עיין בגמרא בכתובות ס"פ האשה שנפלו (דפ"ב סע"ב). ובגיטין ר"פ הניזקין (דף מ"ט ע"ב). וא"כ אע"ג שאין לו א"א לגרשה עד שיסלק כתובתה. ואין להקשות אם כן קשה (שם ס"פ האשה שנפלו) למה הוצרכו לכ"כ תיקונים בענין הכתובה הלא זהו גופא המשכון שלא יכול לגרשה עד שישלם לה כתובתה. ורש"י שם פירש ולכשימות או יגרש לא נמצא לגבות כלום שהיורשין יצניעו מעות של ירושה עכ"ל. והנה בענין לכשימות ניחא שהיורשין יצניעו. אבל בענין או יגרש קשה דהא א"א לו לגרשה בלי כתובה. וצריך לומר כיון דהאיש מגרש בעל כרחה אם כן חיישינן אולי יגרש שלא בידיעת בית דין. ויגרש קודם שיסלק הכתובה. ובמפרשים שם לא מצאתי מזה. וגם בשט"מ אף שהאריך בפי' הסוגיא שם. אבל אם מגרש בב"ד י"ל שאינו יכול לגרש בלי סילוק הכתובה ובפרט הנדוניא שנקרא נכסי צאן ברזל. (ביבמות ר"פ אלמנה לכה"ג). והכי משמע מדאמרינן רפ"ד דעירובין דשלשה אין רואין פני גיהנם וא' מהן מי שיש לו אשה רעה וכתובתה מרובה ולא מצי לגרשה משום דכתובתה מרובה. והשתא את"ל דיכול לגרשה ותהיה הכתובה חוב עליו יגרשנה ולמה אמר שם דמש"ה לא מצי מגרש לה עיין שם ועיין בפסחים פרק בתרא (דקי"ג ע"ב) גבי ויש אומרים אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושנייה ומחזירה. ות"ק זימנין דכתובתה מרובה אי נמי יש לו בנים הימנה ולא מצי מגרש לה עכ"ל. ובהגהת הגאון מוהר"ר ישעיה פיק ז"ל דלא מצי קאי בגירושין וצריך להחזירה. וזה צ"ע דמי מכריחו להחזירה. וי"ל דהיינו משום שאינו רשאי לישא אחרת כ"ז שאינו מסלק כתובתה של זו והיינו משום דכ"ז שאינו מסלק לה כתובה חייב במזונותיה. ואם כן אם אי אפשר למיקם בסיפוקייהו אפשר אינו רשאי לישא אחרת. ואע"ג דהרי"ף כתב בפ' אלמנה ניזונית ורפ"ק דב"מ. דש"ס דילן פליג אירוש' וס"ל דאינו מחוייב במזונות אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן כתובתה. יש לומר דהיינו כשנתרצית בגרושין משא"כ אם גירשה בע"כ כיון דאם לא גירשה היה מחוייב במזונותיה אינו יכול להפקיע ממנו חיוב זה בעל כרחה ואף על גב דיכול לגרשה בע"כ היינו כשמסלק לה הכתובה. ואפילו את"ל שאין חילוק זה מוכרח להרי"ף. מכל מקום עכ"פ מה"ט ודאי שיכולה לעכב הגרושין לכתחלה כ"ז שאינו מסלק לה כתובה כדי שלא תפסיד מזונותיה. ומה"ט ל"ד לשאר חוב. ומכל זה יש ראיה להרשב"א בתשובה סי' תשע"ה וסי' אלף רנ"ד בשם הגאון שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה. ואף על פי שהב"י סי' קי"ט דחה דבריו. לפע"ד מהמד"ר פ' בראשית פי"ז גבי אשת ר' יוסי הגלילי שהיתה אשה רעה ואמר לראב"ע שאינו יכול לגרשה מפני שכתובתה מרובה ואין לו לשלם כתובתה ולכן אי אפשר לו לגרשה עד שהם סילקו כתובתה וגירשה מוכח כדעת הרשב"א בשם הגאון. ודברי המד"ר הן דברי הירושלמי פי"א דכתובות ה"ג. וכן משמע לכאורה מהגמרא רפ"ד דערובין ופרק ע"פ כנ"ל. והנה להרא"ש צ"ל דהיינו דווקא באשה שאינה מחוייבת לקבל הגט אלא שבעלה מגרשה מדעתו. אבל כשמחוייבת לקבל הגט אז אינה יכולה לעכב בשביל הכתובה. וכאותה שאמרו פ"ט דב"מ דף ק"י ע"ב כיון דלמיקץ קיימא כו' כיון דלגוביינא קיימא כו'. הרי שאנו רואים שדבר המחוייב להעשות עכ"פ. כאילו נעשה. ואם כן כשנעשה ה"ל הכתובה כחוב דעלמא. ואשה רעה דרפ"ד דעירובין אף על פי שארז"ל שם דמצוה לגרשה מ"מ צ"ל דמיירי דאינה מחוייבת לקבל הגט מדינא. וכ"מ בש"ע סי' קי"ט ס"ד דרק מצוה לגרשה. והרא"ש בתשובה כלל מ"ב ססי' א' לא כתב רק כיון דמן הדין היא חייבת לקבל הגט כאשר הוכחתי נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב. ושם מיירי במום גדול שגם באיש כופין אותו להוציא כו' יעו"ש. בכה"ג דוקא ס"ל. ועיין בספר בית מאיר רסי' ק':
קיצור. הרשב"א בשם הגאון כתב שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה וכ"מ בגמ' רפ"ד דערובין ובפרק ערבי פסחים דף קי"ג ע"ב ובירושלמי פרק י"א דכתובות הלכה ג' ובמד"ר פ' בראשית פי"ז. והרא"ש בתשו' כלל מ"ב ססי' א' והריב"ש בתשובה סי' צ"א שניהם ס"ל שאפילו אין לו לשלם כתובתה אינה יכולה לעכב הגרושין משום זה. רק יש לומר דלהרא"ש היינו דוקא היכא שמן הדין הגמור מחוייבת לקבל גט ואפילו באיש היו כופין כה"ג לגרש. אבל אם אינה מחוייבת לקבל הגט מדינא אזי אף לזמן הש"ס שיוכל לגרשה בעל כרחה אין יכול לגרשה עד שישלם כתובתה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור